עמ"נ 36872-10-13

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור של אזרח ישראלי שטען כי נכלא בגין פעילות ציונית במדינה שבה פעילות כזו אסורה, ולכן ביקש הכרה כ"אסיר ציון" לפי חוק התמלוגים. הוועדים הנמוכים דחו את טענתו בנימוק של חוסר ראיות לפעילות ציונית. עם זאת, בית המשפט העליון פסק לטובת המערער וקבע כי עדותו על התארגנות שתי קבוצות נפרדות המנסות לעלות לישראל הייתה אמינה והיוותה פעילות ציונית. החלטת ועדת הערר בוטלה והתיק הוחזר לדיון חוזר. בית המשפט הורה לוועדה לאפשר למערער להציג ראיות ועדים נוספים ולתת החלטה מנומקת היטב על סמך מכלול הראיות. בנוסף, חויבו המשיבים בכיסוי הוצאותיו של המערער, בסך 7,500 ₪. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 6.2.2014.