ה"ע 3574/00

תקציר

השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הפעלת מקלטי רדיו או טלוויזיה בחדרי האירוח על ידי האורחים עצמם, להבדיל משידור ממוקד מרכזי של המלון, מהווה הופעה פומבית הכפופה לאישור בעלי זכויות היוצרים ומזכה אותם בתמלוגים. בית המשפט קבע, כי הצבתו של מקלט רדיו או טלוויזיה פשוט, גם אם הוא עשוי להניב תועלת כלכלית לבעל המלון, אינה מהווה ביצוע עבודות שידור. פעולה כזו קרובה יותר במהותה לשכירת המקלט או להפיכתו לתמורה מאשר לביצוע העבודה על ידי המלון. לפיכך, אין למבקשים זכות לגבות תמלוגים בגין הצבת מקלטי רדיו וטלוויזיה בחדרי מלון. באשר לשאלה האם לבעלי זכויות יוצרים בתקליט צליל שהופק או פורסם במדינה זרה יש זכות למנוע השמעה פומבית של התקליט בישראל ללא הסכמתם והאם יש לשלם להם תמלוגים בגין השמעה פומבית כאמור, קבע בית המשפט כי לפחות חלק מהרפרטואר הזר המוחזק על ידי הפדרציה הישראלית אכן מוגן. הרפרטואר המוגן מורכב מתקליטי קול זרים שמקורם בארצות הברית, תקליטי קול זרים שמקורם במדינות החתומות על אמנת רומא, ותקליטי קול שפורסמו לראשונה בישראל. מאחר שבית המשפט לא יכול היה לקבוע איזה חלק מהרפרטואר שבידי הפדרציה הוא רפרטואר מוגן, הוא לא ראה סיבה להחריג את פעילות הפדרציה ביחס לרפרטואר הזר מהאישור. עם זאת, הפדרציה תידרש למכור רישיונות חלקיים שאינם כוללים השמעת מוזיקה בחדרי האירוח, שלגביהם הוחלט כי לא מדובר בהופעה פומבית. עוד קבע בית המשפט כי אין הצדקה לאשר את ההסדר הכובל אלא אם כן הפדרציה כוללת ברישיון את זכות הסנכרון, שכן החרגתו חותרת תחת עצם ההצדקה לאישור ההסדר הכובל. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין זה ראוי בשלב זה להתנות את אישור ההסדר הכובל במתן רישיון לשידור באינטרנט, אך הדבר נתון לדיון נוסף לבקשת מי מהצדדים.