ערר 95040/11

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת פיצויים של בעלי מגרשים 20 ו-21 בתכנית ת"א/2026א בתל אביב. התביעה היא נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, עקב אישור תכנית רש/446 הסמוכה ברמת השרון. המערערים טוענים כי נכסיהם סבלו מירידת ערך עקב חסימת שדה הראייה והאור שלהם, וכן פגיעה בפרטיותם כתוצאה מהבנייה המפורטת בתכנית הגובלת ברכושם. לטענתם, עד להפקדת התוכנית הפוגענית, הציפייה הייתה לבנייה צמודת קרקע נמוכה בקרקע הסמוכה. המשיב, לעומת זאת, טוען כי היה על המערערים לצפות את התפתחות הקרקע הסמוכה, במיוחד נוכח מגמות התכנון של שנות התשעים. השמאי המכריע הסכים עם המשיב כי שווי נכסי המערערים במצב הקודם צריך להיקבע על בסיס הציפייה לבנייה רוויה בעצימות בינונית, ולא לבנייה צמודת קרקע נמוכה כנטען על ידי המערערים. לפיכך הגיע השמאי למסקנה כי לא נפל ירידת ערך הנכס, ולפיכך המערערים אינם זכאים לכל פיצוי. עם זאת, החלטת השמאי המכריע סותרת החלטה קודמת של ועדת הערר במקרה דומה (הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון נ' פזית ודורון מחלב ואח'). בהחלטה זו נקבע כי אין לנטרל את השפעת ההליך התכנוני בעת הערכת שוויו הקודם של הנכס. תחת זאת, יש להביא בחשבון את השפעתו האמיתית של ההליך, אשר במקרה זה תזכה את המערערים בפיצויים. ועדת הערר הנוכחית מסכימה עם ההחלטה הקודמת וקובעת כי יש לאמץ את שומת השמאי המכריע, אף שהיא מבוססת ומנומקת, רק אם ההחלטה הקודמת תבוטל. בסופו של דבר, הוועדה מגיעה למסקנה כי לא נפלה ירידת ערך בשווי נכסי המערערים. עם זאת, אם תבוטל ההחלטה הקודמת, תאמץ הוועדה את הערכת השמאי המכריע ותפצה את המערערים בהתאם. לפיכך, הערעורים נדחים ללא צו להוצאות, וההחלטה מתקבלת בהתאם.