פש"ר 34736-12-12

תקציר

השופט דחה את בקשת הנאמן להעביר את מלוא סכום תגמולי הביטוח לקרן פשיטת הרגל. במקום זאת, הורה השופט לחלק את הכספים בין החייב לבין קרן פשיטת הרגל. השופט הדגיש כי על החייב חלה חובה לדווח לנאמן על תביעת הביטוח, דבר שלא עשה טרם מתן צו הפטור, ומצא כי התנהלות זו אינה מספקת. השופט יצא נגד העמדה הכללית לפיה כספים מפוליסות ביטוח צריכים להיחשב אוטומטית כנכס של קרן פשיטת הרגל. במקום זאת, יש להעריך אותם בכל מקרה לגופו. יש לבחון את מהות הפיצוי כדי לקבוע האם מדובר בזכות אישית או בנכס. השופטת פירטה את ההבחנה בין סוגים שונים של חוזי ביטוח ואת השלכותיהם על מעמד הפיצוי שהם מספקים. במקרה הספציפי של פוליסה זו, אשר העניקה פיצוי גלובלי בגין אירוע רפואי חמור, שאינו קשור להוצאותיו או למוגבלותו בפועל של המבוטח, העדיף השופט את הגישה שראתה בה זכות אישית, השייכת לחייב, ולא נכס. בריאותו של החייב, נימקה השופטת, אינה נכס של הנושים. יתרה מכך, השופטת הדגישה כי פיצוי החייב לא צריך להיות רק לטובת הנושים, במיוחד בהתחשב בהשפעה העתידית הפוטנציאלית של האירוע הרפואי על בריאותו של החייב. עם זאת, השופט הכיר בכך שמצבו הכלכלי של החייב השתפר משמעותית ולכן הורה על חלוקה שווה של כספי הפיצויים. בצו נקבע כי על מגדל ביטוח להעביר מחצית מהסכום המגיע לחייב, כ-310 אלף שקל, לקרן פשיטת הרגל, והמחצית הנותרת תינתן לחייב. השופטת גם בחרה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים בשל מורכבותה של הסוגיה.