ע"א 605/71

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על בעלות על חלקת אדמה בשטח הבנוי של כפר עראבה, בין המערערת, הטוענת כי חכרה את הקרקע משנת 1940, לבין המשיבים, הבעלים החוקיים מטעם עצמם. המערער טוען כי הוא אריס מוגן לפי פקודת הארישים (פרוטקשן) ולכן תביעתו על הקרקע לגיטימית. המשיבים, לעומת זאת, טוענים כי המערער הוא מסיג גבול ומבקשים מבית המשפט להורות על סילוקו מהחלקה. במהלך המשפט ביקש המערער מבית המשפט לעכב את מתן פסק דינו עד שוועדה מיוחדת, הנזכרת בפקודת אריזים, תכריע בתביעתו להריסה. בית משפט השלום נעתר לבקשה זו, אך בעקבות ערעור של המשיבים, החזיר בית המשפט המחוזי את התיק לבית משפט השלום עם הוראות לשקול לגופה של טענת ההריסה. בית משפט השלום פסק אז לטובת המשיבים והורה על סילוקו של המערער מהמקרקעין. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ולאחר מכן לבית המשפט העליון, בנימוק שלבית משפט השלום אין סמכות לדון בתיק. פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן על ידי השופט מני, דוחה את הערעור ומסכים עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר. על פי פסק הדין, לבית משפט השלום היה שיקול דעת לעכב את פסק דינו עד להחלטת הוועדה המיוחדת בתביעת ההריסה, אך בצדק בחר שלא לעשות כן נוכח השיהוי של המערער בהבאת העניין בפני הוועדה. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי בית משפט השלום מוסמך על פי סעיף 35 לחוק בתי המשפט לפסוק בשאלות אגב המתעוררות במהלך המשפט, כגון מעמדו של המערער כעריס מוגן, גם אם עניינים אלה מצויים בסמכותו של בית משפט אחר. הוועדה המיוחדת לענייני אריסים, טוען השופט מני, היא בעלת מאפיינים רבים של מוסד שיפוטי ולכן היא נחשבת ל"בית משפט" כמשמעותו בסעיף 35. לפיכך, בית משפט השלום יכול באופן לגיטימי להפעיל את שיקול דעתו לפי סעיף זה. השופט מני אף קובע כי נאשם המעלה טענה כי הוא אריס כדין, חייב לפנות בהקדם לוועדה המיוחדת שתכריע בטענה זו ותמציא ראיות מספיקות לתמיכה בה. רק אז יוכל בית המשפט להחליט אם לעכב את פסק דינו. במקרה ספציפי זה, מאחר שהמערער לא עמד בתנאים אלה, הורה בצדק בית משפט השלום על הוצאתו מהחלקה. השופט אגרנט, אף שהוא מסכים עם תוצאת פסק הדין, חולק על נימוקיו. לטענתו, הסמכות הבלעדית בשאלה אם אדם הוא אריס כדין נתונה בידי הוועדה המיוחדת, כאמור בפקודת אריסים (הגנה), ולא בידי בתי המשפט. לדברי השופט אגרנט, הסדר מיוחד זה גובר על ההוראה הכללית של סעיף 35 לחוק בתי המשפט. עם זאת, הוא מדגיש כי לבית המשפט העליון הסמכות, ואף החובה, לדון ולהכריע בתביעתו המוסמכת של המערער, גם אם היא לא הועלתה בערכאות הנמוכות יותר. בסופו של דבר, מסכימים שני השופטים כי יש לדחות את הערעור, ולחייב את המערער בהוצאות המשיבים. גם השופט כהן מסכים להחלטה זו.