עת"מ 32206-03-20

תקציר

העותרים במקרה זה הפעילו עסק ללא רישיון תקף בשל בנייה בלתי חוקית בשטחם. בית המשפט קבע כי השימוש בנכס מנוגד לחוקי התכנון והבנייה, ולכן סירבה רשות הרישוי להוציא רישיון. העותרים נמנעו שוב ושוב מלמלא אחר צווי ההריסה לבנייה הבלתי חוקית, ובמקום זאת נקטו בדפוס של פינוי והחלפה של המבנים הפוגעים ללא אישור. בית המשפט אישר שוב ושוב את צווי ההריסה ודחה את טענות העותרים בדבר אכיפה בררנית. סוגיה מרכזית בתיק הייתה טענת העותרים כי בוצע צו הריסה למבנה גג, שהיה אמור להסיר כל התנגדות לרישוי העסק. עם זאת, בית המשפט מצא כי העותרים לא מיצו את הסעדים המנהליים בכך שלא אפשרו למשיבים לבחון עד תום את המצב העובדתי החדש הנובע מההריסה. במקום זאת, מיהרו העותרים להגיש עתירה לבית המשפט, בתקווה לקצר את ההליך המנהלי. בית המשפט הדגיש כי על האזרחים לפעול על פי הנהלים הנדרשים ולמצות את כל האפשרויות המנהליות בטרם יפנו לבית המשפט לקבלת סעד. מאחר שהעותרים לא מילאו אחר צווי ההריסה אלא לאחר התערבות בית המשפט ולא ניסו לאחר מכן להסדיר את רישיונם בערוצים המתאימים, דחה בית המשפט את העתירה. עוד הדגישה השופטת כי על העותרים להעמיד את רכושם בדרישות המשיבים ולפעול על פי הליכי הרישוי המתאימים. העתירה נדחתה, והעותרים חויבו בהוצאות המשיבים, בסך 15,000 ₪.