ת"א 54621-01-16

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על פיצוי בגין קרקע שהופקעה, שהוא ההפרש בין שווי הקרקע בעת ההפקעה לבין הפיצוי המשולם על ידי הרשויות. על פי החוק הרלוונטי, שבוטל מאז, זכאים התובעים לפיצוי "פורה" נוסף בגין התקופה שבין ההפקעה לתשלום הפיצויים, כדי לפצות על העיכוב ואובדן ההשתכרות הפוטנציאלית בתקופה זו. פיצוי זה מחושב על בסיס דמי חכירה אבודים, המשקפים את הערך המשתנה של הקרקע לאורך השנים. נושא המחלוקת המרכזי הוא השיעור הראוי לחישוב דמי חכירה אלה, כאשר מומחה התובעים מציע 6% והמומחה מטעם הנתבעים מציע 1.5% עבור קרקע חקלאית ו-2.5% עבור אזורי מגורים. השופט מציין את מעמדם המיוחד של מומחים הממונים על ידי בית המשפט, ונוטה לאמץ את חוות דעתם, אלא אם כן קיימים טעמים חריגים שלא לעשות כן. לטענתם, טענת הנתבעת, המבוססת על פרשת איסמעיל, אינה ישימה כאן, שכן חוות דעתו של המומחה אינה מבוססת רק על המנגנון הכספי אלא גם על טעמים אחרים, לרבות התעריפים שגובה המדינה בגין חכירת קרקעות, העולים בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בעניין איסמעיל. השופט מצדד בתובעים ומקבל את השיעור של 6% שהציע המומחה מטעמם, תוך שהוא מצטט תקדימים משפטיים תומכים נוספים, ומציין כי טענות הנתבע בדבר פגמיו הנטענים של המומחה אינן עומדות למבחן. כמו כן, מתקבלת גם קביעת שווי הקרקע לשנים 1986-1997, שכן המומחה סיפק פירוט מספק על העסקאות ההשוואתיות עליהן מתבססת חוות דעתו. לבסוף, השופט מורה לנתבעת לשלם ליורשי התובעים את דמי החכירה המחושבים, בצירוף שכר טרחה והוצאות נוספות, בתוך 30 יום מיום מתן צו הירושה.