ע"פ 6773/17

תקציר

פסק דינו של ערכאת הערעור נסוב סביב אישור החלטתו של בית משפט קמא בעניין הרשעתו של המערער בשורה של אישומים, לרבות אונס ועבירות מין אחרות. הערעור התבסס על ערעור על ממצאיו העובדתיים והערכות המהימנות של בית משפט קמא, שהעדיפו בעיקר את עדויות הקורבנות. ערכאת הערעור הדגישה כי התערבות בקביעות עובדתיות כאלה מתרחשת רק במקרים חריגים שבהם יש ראיות לטעות מהותית. בית המשפט הגיע למסקנה, לאחר בחינה מעמיקה, כי פסק דינו של בית משפט קמא היה מפורט, מנומק ומבוסס על בחינה מדוקדקת של העדויות והראיות. טענותיו של המערער בדבר מפגשים בהסכמה והאשמות שווא ממניעים אישיים שונים נדחו בעקביות כחסרות אמינות וקוהרנטיות. הכרעת הדין הדגישה את עוצמת עדויות הקורבנות, על אף חוסר עקביות מינורי, שכן פערים כאלה צפויים לאור האופי הטראומטי של החוויות. ערכאת הערעור הכירה בהשפעה הפסיכולוגית העמוקה של העבירות על הקורבנות והכירה באיחור המשמעותי בדיווח על עבירות מסוג זה, בהתחשב בכך שמדובר בגורם אופייני שאינו פוגע באמינות המתלוננים. העיקרון של הטלת עונשים חמורים על עבירות מין כדי לשמש גורם מרתיע אושר מחדש, כאשר מעשיו של המערער נחשבו לחמורים וראויים לעונש שהוטל, אשר שיקפו כראוי את חומרת פשעיו והשפעתם. משכך, לא נמצא בסיס לשינוי קביעתו של בית משפט קמא או לעונש שהטיל והביא לדחיית הערעור.