ת"א 837-08-20

תקציר

התובעת, חברת מאיר בע"מ, סיפקה שירותי שחיטה וכשרות לנתבעת, מילוף, בהתאם לחוזה שנחתם בין הצדדים בשנת 1994. החוזה איפשר לכל אחד מהצדדים לסיים אותו בהודעה מוקדמת של 60 יום או באופן מיידי בנסיבות מסוימות, כגון שביתות עובדים. בשנת 2014 התארגנו עובדי מאיר והחלו לנקוט בסנקציות, ששיבשו את פעילותה של מילוף. מילוף הזהיר את המאייר כי יבטל את החוזה אם הסנקציות יימשכו, אך המאייר לא הצליח לעצור אותן. כתוצאה מכך ביטל מילוף את החוזה פעמיים: תחילה ב-10 באוגוסט 2014 ולבסוף ב-18 בדצמבר 2014, לאחר אזהרות מרובות וניסיונות לנהל משא ומתן עם עובדי מאיר. מאיר תבע את מילוף על פיטורים שלא כדין ותבע פיצויים בסך של כ-8 מיליון שקל. מילוף תבעה מנגד את הנזקים שנגרמו לה עקב עיצומי העובדים וביקשה לקזז את נזקיה כנגד כל סכום המגיע להמאיר. בית הדין מצא כי מילוף ביטל את החוזה כדין בהתאם לתנאי החוזה בעקבות שביתת העובדים. חברת "המאייר" לא הצליחה להוכיח את מרבית נזקיה הנטענים, אך הצליחה להוכיח חשבוניות שלא שולמו בסך 573,665 ש"ח בגין עבודה שבוצעה בדצמבר 2014. עם זאת, מילוף גם לא הצליחה להוכיח את נזקיה הנטענים באופן מהימן ולא יכלה לקזז את הנזקים הבלתי מוכחים הללו כנגד פסיקתו של המאיר. בסופו של דבר פסק בית המשפט למאיר 573,665 שקל, בתוספת ריבית סטטוטורית והוצאות. כל צד יישא בשכר טרחתו, אך מילוף ישלם למאיר שכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל.