ע"א 483/86

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור על סכום הפיצוי שפסק בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. המערערים תבעו פיצוי גבוה יותר בגין ירידת ערך הנכס בשל תכנית מתאר חדשה (תכנית 897א') אשר ייעדה את חלקתם, המכונה "בית הפגודה", כאתר לשימור. המערערת טענה כי על הפיצוי לשקול תכנית צפויה (תכנית 897) אשר מעולם לא גובשה סופית אך יש בה פוטנציאל פיתוח שהוחרג מהחלקה הנדונה בהחלטה משנת 1968. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר לקבוע פיצויים על בסיס תקנות התכנון הקיימות טרם חקיקתה של תכנית 897א', תוך שהוא דוחה את שיקוליה של תכנית 897, שכן היא לא הייתה פעילה והחריגה במכוון את רכושה של המערערת. בית המשפט הדגיש כי יש להשוות את שווי הקרקע לפני התכנית הפוגעת ולאחריה, מבלי להביא בחשבון את התועלות הפוטנציאליות לחלקות סמוכות. פסק הדין שב וקבע כי אין זכות טבועה להכללת קרקעות בתכניות מיטיבות רק משום שאזורים סמוכים זוכים לשיפורים. בנוסף, הבקשה לתוספת ריבית ממועד תחולת התכנית נדחתה, והפיצוי היה אמור להיות מחושב בשקלים, בתוספת ריבית והצמדה החל ממועד הגשת התביעה. הערעור נדחה, ונפסקו הוצאות למשיבים.