בש"פ 2361/09

תקציר

הערעור על מעצרו של המערער נבחן ביסודיות ובסופו של דבר נדחה על יסוד הערכה מקיפה של ראיות ועקרונות משפטיים ישימים. בתחילה, הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי בחנו באופן עצמאי את חומרי החקירה ומצאו פה אחד די ראיות לכאורה לביסוס האישומים המפורטים בכתב האישום, ובפרט תוך התמקדות במעורבותו של המערער בעבירות שונות כגון החזקת נשק וירי לעבר בית מגורים. בית המשפט הדגיש כי בשלב המעצר, ההתמקדות היא בערך הראייתי הפוטנציאלי של הראיות ולא במשקלן או מהימנותן של עדויות עדים, בהתאם לתקדימים משפטיים קודמים. חרף שהמערער העלה ספקות באשר למהימנות העדים, במיוחד בכל הנוגע למצבם הנפשי של אימאן ואשתו, נקבע כי חששות אלה יטופלו באופן הולם יותר במהלך המשפט עצמו. יתר על כן, בתי המשפט הגיעו למסקנה כי חלופת מעצר אינה בת קיימא בשל המסוכנות המשמעותית שנשקפת מהמערער לציבור, המודגשת על רקע עברו הפלילי המטריד וחומרת האישומים הנוכחיים. שחרורו האחרון של המערער ברישיון והעבירה החוזרת המיידית הדגישו את מסוכנותו המתמשכת לשלום הציבור, תוך שלילת כל תמורה לחלופות מעצר פחות מגבילות. הנה כי כן, ההנמקה המשפטית הקולקטיבית והראיות המוערכות הביאו לדחיית הערעור, ואישרו את מעצרו של המערער עד תום ההליכים.