עת"א 7595-07-16

תקציר

העותר, אסיר המרצה עונש מאסר של 20 שנה, ביקש לבטל את ההחלטה המנהלית הדוחה את בקשתו לביקורי אשתו וביקורי התייחדות. הוא טען כי ההחלטה מנוגדת להתחייבויות שניתנו בבית המשפט, לרבות על ידי בית המשפט העליון, שקבע כי איסור גורף על ביקורים בטל. המשיב טען מנגד כי אין כיום איסור גורף וכי כל בקשה לביקור נבחנת לגופה. הם דחו את בקשתה של אשת העותר לביקור מטעמים ביטחוניים, בהתבסס על מידע מודיעיני שהצביע על המשך פעילותו העבריינית, קשריו עם עבריינים וסכסוכים. בית המשפט מצא כי המידע החסוי מצדיק דחייה של חלק מבקשות הביקור אך לא של אחרות. בעוד שהסכנה הנשקפת מהעותר וההפרדה הממושכת שלו מצדיקות שלילת זכויות יתר מסוימות, בית המשפט קבע כי הפגיעה בהמשך ההפרדה מצדיקה גישה מאוזנת. לפיכך, העתירה התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה. ההחלטה למנוע שיחות טלפון הייתה סבירה, בעוד שיש לאפשר את בקשותיו של העותר לביקורים עם אשתו וילדיו האחרים, למעט ערן ושירן, אולי בתנאים משופרים של פיקוח ואבטחה, לרבות "ביקורים סגורים". הביקורים צריכים לכלול גם את אמה של העותרת, בהתחשב בגילה ובמצבה הבריאותי.