עת"מ 48783-11-19

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה נגד היתר הפליטה שניתן להפעלת אסדת הגז לוויתן מול חופי ישראל. העותרים, איגוד סביבתי ומועצות מקומיות טענו כי ההיתר לא הגן על הציבור מפני פליטת גזים רעילים והוצא שלא כדין. עם זאת, בית המשפט מצא את טענות המשיבים, שהוצגו על ידי המשרד להגנת הסביבה ונובל, בעל ההיתר, משכנעות יותר. פסק הדין מכיר בחשיבות הפרויקט עבור ישראל תוך הדגשת הסיכונים הבריאותיים הפוטנציאליים של פליטות רעלים. המחלוקת המרכזית הייתה רמת הסיכון הנשקפת מפליטות האסדה, כאשר העותרים טענו לסיכון גבוה והמשיבים טענו לסיכון זניח לבריאות הציבור. בית המשפט קיבל את עמדת המשיבים, תוך שהוא מציין את בדיקתם המקצועית ואת התנאים המחמירים בהיתר. הודגש כי פוטנציאל הזיהום של האסדה אינו חריג וכי תנאי ניטור ודיגום מחמירים, לצד מרחק האסדה מהחוף, נותנים מענה מספק לבעיות בריאותיות. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים בדבר ניגוד עניינים במתן אפשרות לנובל לבצע ניטור ודיגומים, וקבע כי ההסדר הנוכחי סביר ועולה בקנה אחד עם המקובל בעולם. יתר על כן, פסק הדין אישר הכללת חלק מתנאי ההיתר במסמכים חיצוניים, תוך ציון אופיים הטכני והאפשרות לתיקונים עתידיים באמצעות שיתוף הציבור. גם היעדר מגבלות פליטה בעת תקלות ביחידות אנרגיה מסוימות נחשב סביר, לאור אופיין התיאורטי וחוסר היכולת להציב גבולות. ככלל, העתירה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.