ב"ש 321/85

תקציר

בית המשפט העליון החליט לקבל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר בערבות שני משיבים, יוסף פסטינג ואשר גוטמן. נגד המשיבים עומדים שני כתבי אישום בגין מרמה והלבנת הון, וקשירת קשר לביצוע פריצה וזיוף. בית המשפט המחוזי אמנם קבע כי המעשים המיוחסים חמורים, אך העניק למשיבים ערבות, שכן חומרת העבירה לבדה אינה מצדיקה מעצר עד תום המשפט. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי חומרת העבירה היא גורם חשוב ויכולה להצדיק הארכת מעצר, אם כי היא אינה השיקול היחיד. בנוסף, על בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות לכאורה המפלילות את המשיבים. במקרה דנן קיימות ראיות כאלה, וההיסטוריה של פעילות פלילית מתוחכמת של המשיבים, לרבות שחיתות וזיוף, מצדיקה את מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים כדי להבטיח את תקינות ההליך. כמו כן, קיים חשש כי אם ישוחרר, עלול המשיב גוטמן להימלט מהארץ. ההחלטה לעצור את המשיבים מתבססת אפוא על חומרת העבירות, השלב המתקדם של ההליך המשפטי וסיכון הבריחה. פסקה מקיפה זו מתמצתת בתוכה את השיקולים המרכזיים שהביאו את בית המשפט העליון לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, ולהביא להמשך מעצרם של המשיבים.