סע"ש 31362-07-20

תקציר

במקרה משפטי זה, התובע טען ליחסי עובד-מעביד עם הנתבעת, וטען כי העבודה שביצע עמדה במבחנים ליחסים כאלה, שכן הוא הועסק ברציפות, היה תחת פיקוח ישיר, ולא עבד במקום אחר. הנתבע הכחיש זאת וטען כי התובע היה קבלן שסיפק שירותים ספציפיים ללא השתלבות עמוקה בחברה וללא פיקוח משמעותי. לאחר בחינת חומר הראיות, הגיע בית הדין למסקנה כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד, ובמיוחד הדגיש את השתלבותו של התובע בפעילות החברה, העסקתו ארוכת הטווח, התקשרותו המתמשכת והסתמכותו על הנתבע לצורך משימות עבודה וציוד. למרות היחס אליו כפרילנסר מבחינה חוקית, אופן ואופי העבודה הצביעו על יחסי עבודה מסורתיים. מבחינה כלכלית, היה על בית המשפט לקבוע האם נגרם נזק ממוני לתובע, שכן לא הוכח בבירור שכר חלופי. נקבע כי הפיצוי הכספי של התובעת כולל תמורה כנותן שירות. ניתן פיצוי לא ממוני בגין סיווג שגוי, תוך הכרה בתקופת ההתקשרות הארוכה ובהיעדר פיצויי פיטורים והטבות פנסיה. לאחר התאמות לפגישות, הדרכה, הוצאות נסיעה ומשמרות שלא שולמו, הורה בית המשפט לנתבעת לפצות את התובעת בגין דמי נסיעה, עבודה ללא תשלום בסופי שבוע ובחגים ונזקים לא ממוניים. עם זאת, שני הצדדים הונחו לשאת בהוצאות המשפטיות שלהם, לאור מורכבותה והצלחתה החלקית של התביעה.