עב"ל 276/98

תקציר

פסק הדין, מיום 22.11.2005, נובע ממחלוקת בין שני מערערים לבין המוסד לביטוח לאומי בנוגע לתשלום קצבת זקנה. המערערים הגישו תחילה תביעה לבית משפט השלום לשינוי גילם, דבר שעיכב את בקשתם לפנסיה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המערערים, וקבע את זכותם לקבל קצבת זקנה מהמועד בו הגישו בקשה לראשונה, אך דחה את תביעתם לסכומים נוספים רטרואקטיבית למועד שבו הפכו לזכאים. המערערים ערערו על החלטה זו, והמוסד לביטוח לאומי טען כי הם כבר שילמו למערערים את כל מה שמגיע להם. עם זאת, בית המשפט מצא כי המכון לא הביא ראיות מספיקות לכך. פסק הדין הורה למוסד לביטוח לאומי לשלם לשני המערערים סך של 50,000 ₪ כפשרה, ללא הוצאות נוספות. סכום זה היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. השופטים הדגישו כי פסק דינם לא קבע תקדים לשילוב הפרשי הצמדה וריבית לתשלומים רטרואקטיביים, והותיר שאלה זו למקרים עתידיים. הן נציגי העובדים והן נציגי המעסיקים הסכימו עם פסק הדין. המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם את הסכום הנקוב, ובכך הסתיים התיק.