פר"ק 6134/09

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך נדל"ן מורכב שראשיתו בהסכם קומבינציה משנת 1996 לפרויקט בנייה בירושלים. בהסכם נקבע כי הקבלנים יקבלו בעלות על מגרש מסוים בתמורה לבניית יחידות דיור. הותווה מנגנון ל"איזון תשלומים" במקרה של מחלוקות על חלוקות דירות, לרבות מינוי שמאי לקביעת ערכים. תיקון משנת 2000 חילק את הבעלות על דירה ספציפית (יחידה 10 בבניין D), כאשר הבעלים הסכימו למכור את מניותיהם (27.5%) לחברה (58.75%) במחיר שלא נקבע. במהלך השנים נערכו מספר הערכות שווי להערכת שווי הדירה, אך לא הושגה הסכמה. למרות זאת, טענה החברה כי הבעלים מכרו את זכויותיהם בדירה והפקידו את הסכום המשוער אצל עורך דין בנאמנות. הבעלים סירבו לקבל סכום זה, בטענה כי הוא אינו משקף את שוויה האמיתי של הדירה וכי החברה לא עמדה בהתחייבויותיה. הם גם התנגדו להערכת שווי נחרצת שנערכה ב-2007, שהחברה רצתה להשתמש בה כבסיס לתשלום. התיק הסתבך עם פירוק החברה בשנת 2009 ומכירת הדירה לצד שלישי, המשיב 5, שהוא בנו של אחד ממנהלי החברה. המפרק, שביקש הוראות מבית המשפט, טען כי הבעלים אכן מכרו את זכויותיהם לחברה. מנגד, טענו הבעלים כי אין הסכם מחייב, והמשיב מס' 5 הוא פולש בלתי חוקי. לאחר בחינת חומר הראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי נכרת חוזה תקף לרכישת מניות הדירה בין הבעלים לבין החברה. מנגנון השמאות המכריע הקבוע בחוזה יופעל בהיעדר הסכמה הדדית, וטענות הבעלים האחרונות נגדו לא היו מבוססות דיים. לפיכך, אושרה זכותה של החברה לרכוש את מניות הבעלים. עם זאת, בשל פירוק החברה, קבע בית המשפט כי יש לכבד את זכויות הבעלים כנושים, ולשחרר להם את הכספים שהופקדו אצל עורך הדין בנאמנות. עוד נקבע בפסק הדין, כי טענות המשיבים כנגד המשיב 5, בבקשה לסילוקו, מהדירה, אינן מבוססות. לבסוף, חויבו הבעלים לפצות את המפרק על הוצאותיו.