עב"ל 41995-11-14

תקציר

הערעור מערער על דחיית תביעת המערער להכרה בטינטון (רעש קבוע באוזניים) כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק. התביעה נדחתה בשל היעדר ראיות ל"בקשות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי" כנדרש בחוק. המערער טען כי המשיך לעבוד בסביבה רועשת מאז הוגשה התביעה הראשונה ולכן יש לאפשר לו להגיש תביעה חדשה. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ואליה הצטרפו השופטת רונית רוזנפלד ונציגת הציבור דיתי שרון, קבעה כי אין לדחות את טענת המערערת רק משום שמדובר בטענה חוזרת. הם פירשו את הדין הרלוונטי כך שאם המערער יכול להראות שהוא המשיך לעבוד ברעש מזיק לאחר התביעה הראשונה, וכי חלף פרק זמן סביר (במקרה זה, כחמש שנים), אזי יש לאפשר לו להגיש תביעה חדשה. דעת רוב זו קבעה כי יש לשקול רק בקשות לטיפול רפואי שהוגשו בין התביעה הראשונה לחדשה, שכן בקשות ישנות "נבלעו" בתביעה הראשונה והאותנטיות של אותן בקשות ישנות נפגעת עם הזמן. דעת המיעוט, שנכתבה על ידי הנשיא יגאל פליטמן ואליה הצטרף נציג הציבור נתן מאיר, טענה כי יש להתחשב בכל בקשותיו של המערער לטיפול רפואי בטינטון מלכתחילה, ללא הגבלת זמן. הם נימקו זאת בכך שמטרת החוק היא לבחון טענות באופן ענייני, וכי הכחשה גורפת של כל הטענות החוזרות אינה מוצדקת. שתי חוות הדעת הדגישו כי יש לבחון בקפדנות את אמיתות הבקשות לטיפול רפואי, כדי למנוע טענות שווא. ההחלטה חייבה את המוסד לבחון מחדש את תביעתו של המערער, בהתחשב במגבלות שפורטו לעיל, ולפסוק לו הוצאות בסך 5,000 ₪.