ע"מ 23751-10-12

תקציר

המערער, שפיתח את טכנולוגיית ה"סטרטוספרה" עבור מעסיקתו לשעבר סנדיסק, התפטר וטען כי סנדיסק הפרה הסכם להקמת חברה חדשה בשם דאטה פקטורי, שתמשיך לפתח את הטכנולוגיה ותחלק מניות בין המערערת, סנדיסק ופרופ' ליצין. המערערת תבעה את סנדיסק לאכיפת ההסכם הנטען ובהמשך התפשרה וקיבלה 1,500,000 דולר. המערערת דיווחה על ההכנסות מההסדר כהכנסה הונית. המשיב, פקיד השומה, קיבל תחילה סיווג זה אך מאוחר יותר סיווג מחדש את ההכנסה כהכנסת עבודה פורייה. המערערת ערערה על סיווג מחדש זה. בגין הפרס בסך 45,000 דולר שקיבל המערער עבור תוכנת השחמט שלו בתחרות ברוסיה, קבע בית המשפט כי מדובר בהכנסה מעסק, שכן המערער היה בעל מומחיות בפיתוח תוכנה, קיבל תמלוגים בגין התוכנה והשתתף במספר תחרויות. למרות שהמערער ראה בכך תחביב, קבע בית המשפט כי מקור הכנסתו הוא מיכולותיו המקצועיות, ועל כן יש לחייבו במס בשיעור הרגיל. באשר ל-1,350,000$ מהסכם הפשרה, הסכים בית המשפט עם המערערת כי מדובר בהכנסה הונית. מהראיות עולה כי היה הסכם נפרד בין המערערת לבין סנדיסק להקמת דאטה פקטורי, והתשלום היווה תמורה עבור חלקה של המערערת בחברה, שלא היה קשור ליחסי עובד-מעביד. לפיכך, יש לחייב סכום זה במס כרווח הון. עבור יתרת 600,000 הדולרים שקיבלה המערערת מחלקו של פרופ' ליצין בפשרה, קבע בית המשפט כי מדובר בהכנסה מעסקה מסחרית. המערער ופרופ' ליצין סיכמו כי הראשון יקבל סכום זה בתמורה לייזום ולמימון התביעה נגד סנדיסק. עסקה זו לא הייתה קשורה לתחום התמחותה של המערערת ולכן נחשבה לעסקה מסחרית אקראית, החייבת במס כהכנסה רגילה. על אף שנמצא כי המשיב שגה בכך שלא מסר למערער את נימוקי השומה הראשונית, בית המשפט לא ביטל את השומה בשל הנסיבות הכוללות והשפעתה המוגבלת של ההפרה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.