דנ"א 67314-09-24

תקציר

## ניתוח משפטי של בקשה לקיום דיון נוסף בעניין צוואות הדדיות החלטה זו של כבוד הנשיא יצחק עמית בנוגע לבקשה לקיום דיון נוסף (דנ"א) בפסק דינו של בית המשפט העליון בבע"ם 7884/23, מעלה שאלות משפטיות סבוכות ונוגעת ללב דיני הירושה, ובפרט למוסד הצוואות ההדדיות. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים שבפסק הדין, כפי שהם משתקפים בהחלטה זו. **1. הרקע המשפטי: צוואות הדדיות לפני ותיקון מס' 12 לחוק הירושה** הבסיס לסכסוך הירושה טמון בצוואה הדדית שנערכה בשנת 2002, עוד בטרם נכנס לתוקף תיקון מס' 12 לחוק הירושה, התשס"ה-2005. תיקון זה, שעיקרו הוספת סעיף 8א לחוק, הסדיר לראשונה בחוק את מוסד הצוואות ההדדיות וקבע תנאים לביטולן. טרם התיקון, הדין המרכזי היה כפי שנקבע בפסיקה, ובפרט בהלכת **זמיר נ' גמליאל**. הלכה זו קבעה כי עצם עריכת צוואה הדדית אינה שוללת מאליה את זכותו של אחד מבני הזוג לחזור בו מצוואתו, כל עוד לא הוכחה כוונה משותפת מפורשת להגביל אפשרות זו. **2. חידושים ופיתוחים בפסק הדין מושא הבקשה (בע"ם 7884/23)** פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף, אשר קיבל את ערעור הנכד (המשיב 1), קבע כי המנוח היה רשאי לבטל את הצוואה ההדדית ולערוך צוואה חדשה. בכך, הבהיר בית המשפט את הדין החל על צוואות הדדיות שנערכו לפני תיקון מס' 12, ויישם את הלכת זמיר בנסיבות חדשות. * **אי-תחולתו של תיקון מס' 12:** בית המשפט קבע, בהתבסס על הוראת התחולה שבסעיף 2 לתיקון והחזקה הפרשנית של אי-תחולה למפרע, כי סעיף 8א לחוק הירושה חל רק על צוואות שנערכו **לאחר** חקיקת תיקון מס' 12. האמור בצוואה ההדדית משנת 2002, אינו כפוף להוראותיו. * **"אישור" הצוואה ההדדית ו"עשיית צוואה חדשה":** בית המשפט דחה את הטענה כי פגישת הייעוץ עם עורכת הדין בשנת 2008 והפקדת הצוואה ההדדית אצל הרשם, היוו "אישור" או "עשיית צוואה חדשה" המכפיפה את הצוואה להוראות חוק חדשות. נקבע כי פעולות אלו אינן מקיימות את הדרישות הקבועות בחוק לעשיית צוואה. * **חופש הציווי מול אינטרס ההסתמכות:** ביישום הלכת זמיר, נקבע כי בהיעדר הוראה מגבילה בצוואה ההדדית, המנוח היה רשאי לשנותה. הדבר נובע מעקרון חופש הציווי, שהוא עיקרון יסוד בדיני הירושה. בית המשפט הדגיש כי עקרון תום הלב החוזי אינו גובר על חופש הציווי במקרה זה, וכי קיים ספק רב בתוקפה המשפטי של הוראה מגבילה בצוואה הדדית שנערכה לפני תיקון מס' 12. * **הבחנה בין "יורש אחר יורש" ל"יורש במקום יורש":** בית המשפט דחה את הטענה כי ההבחנה בין סוגי הירושה השונים (יורש אחר יורש לעומת יורש במקום יורש) מצדיקה תוצאה שונה מהלכת זמיר. נקבע כי הלכה זו מתייחסת באופן כללי לזכותו של מצווה לשנות צוואה הדדית, ללא קשר לסוג הירושה. * **ביטול צוואה הדדית בחיי בן הזוג:** בית המשפט דחה את הטענה כי ביטול צוואת המנוח במהלך חיי המנוחה, בעת שהיא שרויה במצב קוגניטיבי ירוד, מוביל בהכרח לביטול אוטומטי של צוואתה. נקבע כי הנחה זו חסרת בסיס וסותרת את הוראות חוק הירושה. **3. דעות יחיד ודגשים נוספים:** * **השופט שטיין:** השופט שטיין הצטרף לפסק הדין, אך הדגיש כי אינטרס ההסתמכות של המנוחה לא נפגע ביחס לרכושו של המנוח. הוא הציע כי במקרים עתידיים, בהם ייפגע אינטרס ההסתמכות של אחד מבני הזוג, עשוי להתעורר מקום להעניק סעד של השבה. השופט שטיין הרחיב על כך בהחלטה מאוחרת יותר (עניין פלונית), וקבע כי חופש הציווי חל על רכושו של המצווה, אך כאשר מדובר ברכוש שקיבל בן הזוג מכוח ההסדר ההדדי, עשוי עקרון תום הלב לחייב השבה. **4. סוגיות משפטיות וחידושים שבפסיקה:** * **היקף תחולתו של תיקון מס' 12:** פסק הדין מבהיר באופן חד-משמעי כי התיקון אינו חל רטרואקטיבית על צוואות הדדיות שנערכו לפני חקיקתו. זוהי קביעה בעלת חשיבות רבה לזוגות רבים שערכו צוואות כאלה. * **פרשנות הלכת זמיר:** בית המשפט לא קבע הלכה חדשה, אלא פירש והרחיב את הלכת זמיר, בכך שהחיל אותה גם על מקרים שבהם בן הזוג השני אינו כשיר קוגניטיבית. בכך, הוא חידד את גבולותיו של חופש הציווי כאשר הוא עומד מול זכויות הצד השני. * **האיזון בין חופש הציווי לאינטרס ההסתמכות:** פסק הדין מדגיש את עליונותו של חופש הציווי על פני אינטרס ההסתמכות, בייחוד כאשר מדובר בצוואות שנערכו לפני תיקון מס' 12. עם זאת, דעת השופט שטיין פותחת פתח לדיון עתידי על סעד של השבה במקרים של פגיעה ממשית באינטרס ההסתמכות, וזאת מכוח עקרון תום הלב. * **תוקפן של הוראות מגבילות בצוואות הדדיות:** הערת השופטת וילנר, אף שהיא נאמרה "למעלה מן הצורך", מרמזת על קשיים משפטיים בהגבלת יכולת הביטול של צוואות הדדיות, אף בהתאם לתיקון מס' 12. הדבר מחזק את הדגש על חופש הציווי. **5. דחיית הבקשה לדיון נוסף:** כבוד הנשיא עמית דחה את הבקשה לדיון נוסף, וקבע כי פסק הדין אינו מקים הלכה חדשה, קשה או בעלת השלכות רוחב באופן המצדיק דיון נוסף. הוא הדגיש כי דיון נוסף הוא הליך חריג, המיועד למקרים של סתירה בין הלכות קיימות או עניינים בעלי חשיבות או חידוש מיוחד. לטענתו, פסק הדין עסק ביישום הדין הקיים (הלכת זמיר) על נסיבות קונקרטיות, ואינו מהווה יצירה משפטית חדשנית באופן המצדיק את קיומו של דיון נוסף. **סיכום:** החלטת הנשיא עמית משקפת גישה שמרנית ומאופקת בנוגע לקיום דיון נוסף. היא מדגישה את חשיבותם של עקרונות המשפט הקיים, ובפרט את עקרון חופש הציווי, תוך הבהרה כי פסיקת בתי המשפט אינה נוטה להכיר בהגבלות משמעותיות על זכות זו, במיוחד כאשר מדובר בצוואות שנערכו לפני תיקון 2005. עם זאת, פסק הדין מושא הבקשה, ובעיקר דעת המיעוט של השופט שטיין, מותירים פתח לדיון עתידי על הגנה על אינטרס ההסתמכות ועל מקומו של עקרון תום הלב בהליכי ירושה, במיוחד כאשר קיימת פגיעה באחד מבני הזוג.