רע"א 2857/10

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגישו המבקשים, בה נטען כי המשיבים ניצלו את פגיעת הראש של המבקש וקיבלו ממנו מאות אלפי שקלים. המשיבים טענו, כי הכסף ניתן במסגרת מערכת יחסים בין המבקשת לבין המשיב מס' 1, שכללה יחסי אישות. בית משפט השלום בנצרת קיבל חלקית את התביעה, והורה למשיבים לשלם 90,000 ₪. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור וקבע כי סכום הכסף ניתן במתנה במסגרת מערכת היחסים ביניהם. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בטענה כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר טיבו של סכום הכסף לא התבססה על פסק דינו של בית המשפט הפרוצדורלי ולכן פגעה בזכות הערעור שלהם. עם זאת, שופט בית המשפט העליון דחה את הבקשה בקובעו כי סמכותו של בית הדין לערעורים לפי תקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה אותו לקבל החלטות שבית המשפט הפרוצדורלי יכול היה לקבל. מכאן, שהתייחסות לסוגיה שאינה נדונה על ידי בית המשפט הפרוצדורלי אינה מקנה זכות ערעור לדיון ב"ערכאה ראשונה". על פי החוק הישראלי, זכות הערעור ניתנת על החלטות של "ערכאה ראשונה", ותפקידו של בית הדין לערעורים הוא לא רק לעיין אלא גם לתקן ולהתיישב. יתר על כן, בית המשפט שלערעור יכול לספק נימוקים שונים מאשר בית המשפט הפרוצדורלי, כל עוד הוא נתמך בראיות. השופט הדגיש כי תפקידם אינו להחזיר את הדיון לערכאה נמוכה יותר. הבקשה נדחתה, שכן היא לא עמדה בקריטריונים למתן רשות ערעור, ויתר הטענות נחשבו לטענות ערעור סטנדרטיות. לכן, בית המשפט העליון לא יתערב במקרה הזה.