ע"א 2646/01

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך רכושי בישראל בו היו מעורבים אדרי פנחס ודהן יחיא (המערערים) ומינהל מקרקעי ישראל, המייצג את המדינה (המשיב). המערערים, דיירים מוגנים בנכס הכולל חצר, ניהלו מאבק משפטי מול המשיבה, שביקשה לפנותם מהחצר, בטענה שהמערערים השתלטו עליה שלא כדין. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת המשיבה, והורה על הוצאת המערערים מהחצר והריסת כל תוספת שנבנתה בה ללא רשות. עם זאת, המערערים ערערו על החלטה זו, בטענה כי החצר הייתה חלק בלתי נפרד מחוזה החכירה המוגן שלהם ושימשה אותם למגורים מאז שנות השישים. לטענתם, פרשנות חוזי השכירות והדינים הרלוונטיים תומכת בעמדתם. המשיבה, לעומת זאת, טענה כי המערערים לא רכשו זכויות כלשהן בחצר וכי החזקתם היא, לכל היותר, הרשאה הניתנת לביטול. לאחר שבחנו את התיק, הסכימו שופטי הערעור עם טענות המערערים. הם קבעו כי החצר אכן הייתה חלק מחוזה החכירה המוגן, בהתבסס על פרשנות הסכמי החכירה והחוקים הרלוונטיים. השופטים הדגישו כי החצר שירתה את מטרת השכירות, הקלה על הצפיפות בדירות, ולכן נכללה במשתמע בשכירות. בנוסף, החזקתם הממושכת והרצופה של המערערים בחצר, לצד היעדר מחאה מצד המשיבה, הביאו את בית המשפט למסקנה כי ניתנה להם רשות משתמעת להשתמש בה. לפיכך התקבל הערעור, ופסק הדין הקודם בוטל. המשיב חויב לשאת בהוצאות המשפט של המערערים, לרבות שכר טרחת עורך דין. המשנה לנשיא, השופט ר' שטרנברג אליעז, חיבר את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים א' פוגלמן וי' גולדברג. החלטה מקיפה זו מספקת הבנה ברורה של נבכי התיק ואת נימוקי בית המשפט בבואו להגיע להכרעת דינו.