ע"א 14275-05-10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על פירוק שיתוף במקרקעין. השותפים לא יכלו להסכים על תנאי חלוקת הנכס, ובפרט על הגבולות המדויקים של החלקות שכל שותף יקבל. בית המשפט המחוזי הורה לבית המשפט קמא לבחון מחדש את החלוקה ולערוך שינויים בהצעה שגיבש מודד, תוך התחשבות ברצון השותפים והימנעות מהפסדים מהותיים להם. החלטתו של בית משפט קמא העדיפה את מעמדה של המערערת מבחינת השטח הכולל לו היא זכאית, אך המערערת לא הייתה מרוצה מכך שפסק הדין לא אפשר לה לבנות את ביתה בגודל ועל פי התכנית שרצתה. ערכאת הערעור קבעה כי החלטתו של בית משפט קמא הייתה הוגנת ועולה בקנה אחד עם עקרונות מקובלים של פירוק שיתוף. נמצא כי טענות המערערת, שבמרכזן קביעותיו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, אינן משכנעות וכי ממצאי המומחה סבירים ואינם מפלים. ערכאת הערעור הדגישה כי בית משפט קמא שקל את כל האינטרסים והגיע להחלטה מנומקת היטב על סמך עדות מומחה. בנוסף, הובהר כי קביעת תשלומי האיזון ושווי השטח שבמחלוקת תטופל על ידי בית המשפט קמא, כפי שהורה בית המשפט המחוזי. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בתשלום שכר טרחת עורך דין למשיבים.