ת"א 45601-03-18

תקציר

בין התובע לנתבע היה סכסוך על בעלות על דירה. התובע טען כי רכש את הדירה מהנתבע וממספר מוכרים נוספים לפני כשלושה עשורים והחזיק בה מאז ללא כל מחלוקת מצד המוכרים. המכירה העניקה לו זכויות מעין קנייניות, שהקנו לו את הזכות להירשם כבעל זכויות החכירה של הדירה. הרישום מעולם לא התרחש בשל נסיבות שאינן בשליטתו. הנתבע הכחיש את החתימות על מסמכי המכר וטען כי התביעה מבוססת על חתימות מזויפות ואסורה על פי דין. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובעת הוכיחה כי מסמכי המכירה, לרבות חתימות הנתבע, אותנטיים. החזקתו של התובע בדירה למעלה מ-30 שנה ללא כל ערעור מצד המוכרים תמכה בטענתו. עדותו של עו"ד שרעבי, שהיה עד לחתימה על המסמכים, בצירוף בדיקה גרפולוגית, שכנעו את בית המשפט כי החתימות הן של הנתבע. עוד מצא בית המשפט כי התובע רכש זכות קניין שוויונית, אשר יצרה יחסי נאמנות בינו לבין הנתבעת. לפיכך, תקופת ההתיישנות החלה כאשר הנתבעת הפרה את חובתה כנאמנה, דבר שאירע בעת הגשת תביעת פינוי בשנת 2017. לפיכך, התביעה לא נדחתה על פי חוק. על אף שהתנהלותו של התובע וכתבי הטענות המשתנים העלו תהיות, בית המשפט מצא כי אין בהם די כדי לפסול את הראיות לטובתו. משכך, קבע בית המשפט כי לתובע עומדת הזכות להירשם כבעל זכויות החכירה בדירה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.