בש"פ 1659/11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לסוגיה המורכבת של איסורי פרסום במסגרת הליכים שיפוטיים, תוך שקילת עקרון הפרסום אל מול זכותו של הפרט לפרטיות. בית המשפט שב ומאשר את הערך הגבוה שניתן לזכות הציבור לדעת ולחופש הביטוי, התומך בשקיפות ובביקורת ציבורית. הוא דן בבקשת המערער לאסור פרסום קלטת, ומציין כי קלטת זו אינה קשורה לחקירה רשמית כלשהי ולפיכך היא מחוץ לגדר סעיף 13 לחוק חקירת חשודים. חוק זה מגביל את פרסומן של קלטות חקירה כדי להגן על כבודם של המעורבים ולהבטיח את יעילות החקירה. בית המשפט לא מצא פגם חקיקתי בחוקים הקיימים המצדיק את הרחבת הגבלות הפרסום הללו גם על קלטות שלא נעשו במהלך חקירה רשמית. יתר על כן, היא בחנה האם ניתן להשתמש בסמכותו הטבועה של בית המשפט לצורך הוצאת צו איסור פרסום, והגיעה למסקנה כי היא צריכה להיות מוצא אחרון במקרים חריגים ואינה ישימה כאן. בית המשפט הדגיש את עקרון הפומביות כברירת מחדל, למעט חריגים המחייבים תמיכה חקיקתית ברורה. הוועדה בחנה את עקרון הסוביודיצה אך ציינה כי תיקונים שהוכנסו לאחרונה צמצמו את היקפו, והעדיפו את חופש הביטוי על פני השפעה אפשרית במשפט. בסופו של דבר, החליט בית המשפט לדחות את בקשת המערער לאיסור פרסום, תוך שהוא מדגיש את עליונות שמיעת הפרסום אלא אם כן הוראות חוק מפורשות קובעות אחרת, וביטל את הוראת השעה המונעת פרסום קלטת.