ת"א 6448/04

תקציר

עיריית ירושלים תבעה את לוי בגין אי תשלום ארנונה בגין מקרקעין שברשותו. לוי טען כי יש לו זכות קיזוז בגין אגרות והיטלים שונים ששילם לעירייה בין השנים 1972-1983 עבור נכס אחר. בית המשפט בחן כל אחת מתביעותיו של לוי לקיזוז לגופן. נמצא כי לוי לא הוכיח תשלום אגרת רישיון בנייה, וגם אם כן, לא ניתן שירות כנגד האגרה והתשלום בוצע על ידי אחיו המנוח של לוי, ולא על ידי לוי עצמו. לפיכך, נדחתה תביעתו של לוי לקיזוז בגין אגרת רישוי הבנייה. לגבי היטל ביוב, בית המשפט מצא כי לוי הוכיח את התשלום אך העירייה לא נתנה לו שירות כנגדו, ולוי לא הוכיח שהוא זכאי להחזר התשלום ששילם אחיו. לפיכך, גם טענה זו לקיזוז נדחתה. לגבי היטל כביש ומדרכה קבע בית המשפט כי לוי הוכיח את התשלום אך העירייה נתנה שירות כנגדו, והתשלום בוצע על ידי אחיו של לוי. משכך, גם טענה זו נדחתה. באשר לאגרת חיבור המים, בית המשפט מצא כי לוי הוכיח את התשלום והעירייה לא נתנה כל שירות כנגדו, אך לוי לא הוכיח כי התשלום בוצע על ידו או כי הוא זכאי להחזר התשלום ששילם אחיו. לפיכך, גם טענה זו נכשלה. לגבי היטל השבחה קבע בית המשפט כי לוי הוכיח שההיטל שולם על פי תכנית לא מאושרת, ולכן העירייה לא הייתה רשאית לגבות אותו. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי התשלום בוצע בפועל על ידי חברה הקשורה ללוי, ולא על ידי לוי עצמו. משכך, נדחתה בקשתו של לוי לקיזוז היטל השבחה כנגד חובו האישי. לבסוף קבע בית המשפט את הסכום הנוסף שלוי חייב בגין ארנונה, חישב אותו כ-1,468,916 שקל, והורה ללוי לשלם סכום זה בנוסף להוצאות העירייה ושכר טרחת עורך דין, בסך 30,000 שקל, וכן אגרת בית משפט.