תו"ב 26933-12-10

תקציר

הנאשמים הורשעו בהקמת מבנה אירוח ללא היתר ובשימוש בו למטרות מסחריות. הם טענו לביטול האישומים בנימוק של הגנה מפני צדק, בטענה כי אין הנחיות ברורות למתנחלים בנוגע להליכי התכנון וכי הרשויות עודדו את פיתוח ענף התיירות באזור. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, וקבע כי החוקים החלים ברורים וכי הנתבעים לא הגישו כל ראיה להבטחות או תקציבים ממשלתיים. השופט דחה גם את הטענות בדבר שיהוי ואכיפה בררנית, והדגיש כי היעדר אכיפה בחלק מהמקרים אינו מצדיק חנינה כללית. בהתייחסו לשלב גזר הדין, דן בית המשפט בערכים החברתיים הנפגעים מהעבירות, בפגיעה בערכים אלה ובמדיניות הענישה החלה. השופט ציין כי עבירות הקשורות לתכנון ובנייה פוגעות באיכות החיים של הציבור ובערכי הנוף שלו, ופוגעות בשלטון החוק. בעוד שהתביעה לא סיפקה ראיות לרווחים שהרוויחו הנאשמים, השופט קבע כי הקנס צריך לעלות על רווחי הנאשמים כדי להשיג הרתעה. השופט סקר מספר תיקים קודמים הנוגעים לבנייה ולשימוש ביחידות אירוח ללא היתר, בהתחשב בנסיבות כל מקרה, העונשים שהוטלו ואזור הענישה המתאים. בקביעת העונש ההולם לנאשמים התחשב השופט בנסיבות הקשורות לעבירה, כגון היעדר תכנון מוקדם ויכולתם של הנאשמים להבין את העוולה. השופט שקל גם נסיבות שאינן קשורות לעבירה, לרבות מצבם הכלכלי של הנאשמים ושיתוף הפעולה שלהם בהליך. בסופו של דבר הטילה השופטת קנס של 17 אלף שקל לכל נאשם, עם אפשרות למאסר אם הקנס לא שולם, והתחייבות לשנתיים להימנע מביצוע עבירות לפי חוק התכנון והבנייה. כמו כן נצטוו הנאשמים להרוס את המבנה הבלתי חוקי ולהימנע משימוש בו ללא היתר, כאשר צווים אלה נרשמו בפנקסי המקרקעין. בנוסף, חויבו הנתבעים בתשלום אגרה כפולה, בסך 2,368 שקל. השופט העניק לנאשמים זכות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בנצרת.