ת"א 55610-04-21

תקציר

המחלוקת נסובה סביב סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעה בדבר יחסי עובד-מעביד, אשר נדחית על ידי המשיב. המבקשים מבקשים כי התביעה תידון בבית הדין לעבודה, בעוד המשיב טוען לערכאה אחרת. חוק בית הדין לעבודה מעניק לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית בתביעות בין עובדים למעסיקים, לרבות השאלה האם מערכת יחסים כזו מתקיימת, כל עוד העילה אינה עוולה כהגדרתה בפקודת הנזיקין. אם בית הדין מוצא כי מתקיימים יחסי עובד מעביד, אזי לבית הדין לעבודה יש סמכות לדון בתביעות גניבה וסודות מסחריים לפי חוק עוולות מסחריות. עילות אחרות המוזכרות בתביעה, כגון חוסר תום לב, הפרת הסכם ועשיית עושר ולא במשפט, מצויות אף הן בסמכותו של בית הדין לעבודה. עם זאת, עילות תביעה בגין מרמה וגניבה לפי פקודת הנזיקין צריכות להידון בבית משפט אחר. מאחר שהתביעה כוללת הן עילות שהן בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה והן כאלה שלא, יהיה צורך לפצל את הדיון בין בית הדין לעבודה לבין בית הדין האזרחי. מבקש מספר 1 יקבל את בקשתו בחלקה; התביעה בעניינו תידון בבית הדין לעבודה בחלק מהעילות המצוטטות ובבית המשפט האזרחי באחרות, קרי מרמה וגניבה לפי פקודת הנזיקין. המשיב יישא בהוצאות הבקשה למבקש 1 בסך 2500 ₪.