ת"ט 55614-12-14

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב סכסוך כספי הנובע מיחסי מסחר קצרי טווח שנמשכו כחצי שנה. התובע, המנוהל על ידי משפטן וקצין משטרה לשעבר, טוען כי שילם לנתבע מקדמות במזומן בסך של כ-10 מיליון שקל עבור מכוניות שהנתבע היה אמור לספק. אלא שגרסתו של הנאשם סותרת זאת, לפיה קיבל באמצעות שיקים רק 1,310,000 ₪, למעט שיק אחד על סך 250,000 ₪ שלא נפרע. עוד טוען הנאשם כי חתימתו על מספר מסמכים, לרבות שטר חוב, זויפה או הושגה תחת לחץ ואיומים. התובע, לעומת זאת, מכחיש טענות אלה ומסתמך על שטר החוב כראיה לחובו של הנתבע. השופט, לאחר שבחן היטב את חומר הראיות ושקל את עדויות הצדדים, מוצא את גרסת הנאשם אמינה יותר. השופטת מציינת כי טענת התובע כי שילמה סכומים כה משמעותיים במזומן תוך תקופה קצרה נעדרת היגיון ואינה נתמכת בראיות תיעודיות כלשהן. יתר על כן, גם דו"ח רואה החשבון המומחה שמונה על ידי בית המשפט אינו מבסס את טענות התובע לתשלום במזומן. השופט מפקפק בהסברו של התובע לגבי הנסיבות בהן חתם הנתבע על שטר החוב ומסמכים נוספים, מה גם שעורך דינו של התובע בחר שלא להעיד ולסתור את טענות הנתבע בדבר כפייה. השופטת מגיעה למסקנה כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה, הן בנוגע לתשלום במזומן והן בנוגע לנסיבות החתימה על שטר החוב. במקום זאת, גרסתו של הנאשם, הנתמכת בכמה ראיות, נראית אמינה יותר. לפיכך, השופט מחליט לדחות את תביעת התובע ומורה כי כל צד יישא בהוצאותיו, תוך שהוא מבקר את שני הצדדים על כך שהקשו על ההליך השיפוטי ולא התנהלו בתום לב. ההחלטה מתקבלת ללא הזמנת הוצאות, ולשני הצדדים נמסר העתק מפסק הדין.