ת"צ 14842-06-15

תקציר

פסק הדין דן בטענת הקרן בדבר היעדר סמכות לבקר בהחלטותיה, אותה דוחה בית המשפט, שכן ביקורת שיפוטית מתאפשרת באמצעות עתירה מנהלית. עיקר עניינו של המקרה סובב סביב חלוקת הכספים על ידי הקרן בהתאם לפסק הדין ולנוהל הוועדה. בית המשפט מוצא כי הקרן פעלה כראוי ובמסגרת שיקול דעתה. היא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין והבחינה בין "ייעוד הכספים" לבין "סוג הפרויקט הנתמך". החלטות הקרן היו מנומקות ותאמו את מטרות פסק הדין. יתרה מכך, בית המשפט מקבל את ההסבר של הקרן להתייעצות עם גורמים מקצועיים, קרי משרד החקלאות, למרות הטענות כי המשרד להגנת הסביבה היה יועץ רלוונטי יותר. גם החלטת הוועדה לשנות את המונח "הגנה" ל"רווחה" בקול הקורא הייתה מוצדקת, שכן היא לא שינתה את מהות הייעוד. בית המשפט לא מצא כל בעיה בכך שהקרן תציע כספים לחברות למטרות רווח, שכן אין מגבלות כאלה בפסק הדין או בנוהל. עיכובים בתהליך החלוקה הוכרו אך לא נחשבו משמעותיים מספיק כדי לשנות את זכויות הצדדים, והסנקציות לא נמצאו ראויות. ככלל, בית המשפט מגיע למסקנה כי קריאות הקרן להצעות עלו בקנה אחד עם פסק הדין ודוחה את הבקשה, תוך ויתור על הוצאות למבקש, מתוך הכרה בחשיבות ערנותם במעקב אחר יישום פסק הדין.