ע"א 831/76

תקציר

פסק דין זה של בית המשפט העליון, שניתן בשנת 1977 ונכתב על ידי השופט ויתקון, מתייחס לערעור על שומת מס הכנסה. המערערים, אב ובנו שחכרו נכס בחיפה, שילמו לדייר מוגן כדי שיפנה את הנכס כדי שניתן יהיה להשכירו, במחיר גבוה יותר. השאלה המרכזית הייתה האם ניתן לנכות את האגרה המשולמת לדייר מהכנסתו החייבת. פסק דינו של השופט ויקון פותח בסיכום פסקי דין קודמים בתחום מס הכנסה ודיירות מוגנת. מסקנתו היא כי ההוצאה המדוברת היא הוצאה הונית ולא ניתן לנכותה. זאת ועוד, הנחיות פנים-שיפוטיות של נציב מס הכנסה המתירות ניכויים כאלה אינן ניתנות לאכיפה בבית המשפט, שכן הן אינן מעוגנות בחוק. השופט דוחה גם את טענת ההשתק של המערערים, וקובע כי האזרח אינו יכול לבסס טענה משפטית על הבטחה של רשות מינהלית. לבסוף, הוא מציין כי גם אם בית המשפט היה מקבל את טענת ההשתק, במקרה זה היא אינה ישימה משום שההוראות קובעות במפורש שהן אינן מחייבות מבחינה משפטית. השופט י' כהן חולק על כך בין השאר, מסכים כי ויתורים חוץ-משפטיים אינם ניתנים לאכיפה, אך טוען כי יש לאפשר למערערים לטעון טענת השתק מאחר ששינו את עמדתם לרעתם על סמך הבטחת נציב המס. השופטת בן-פורת מסכימה עם קביעתו של השופט ויתקון אך מוסיפה כי אין לראות בדייר הנדון דייר מוגן, כלומר המערערים אינם זכאים לניכוי כלשהו. השופטים שמגר ואשר מסכימים עם השופט ויטקון, כאשר השופט אשר מדגיש כי לא ניתן להחיל את עקרונות ההשתק על המקרה הנוכחי, ומותיר את סוגיית ההשתק נגד הרשות ללא פתרון.