רע"ב 55395-11-13

תקציר

בית המשפט מתייחס תחילה לבקשה למחיקת תצהיר שצורף לתשובה, שלא הוגש במהלך הבוררות. הבקשה מבוססת על המסגרת הפרוצדורלית הקבועה בסעיף 29ב לחוק הבוררות, המאפשרת לצדדים להסכים כי ניתן לערער על פסק בוררות ברשות בית המשפט אם נפלה טעות יסודית ביישום החוק המובילה לעיוות דין. מאחר שהטעות נבחנת לאור הראיות שהונחו בפני בית המשפט הפרוצדורלי, מבקש רשות ערעור אינו יכול להציג ראיות שלא הוגשו בבוררות. ואולם הליך הערעור לפי סעיף 29ב אינו הליך ערעור רגיל; כמו כן, על המבקש להוכיח עיוות דין, אשר עשוי לדרוש ראיות חיצוניות שלא הוצגו במהלך הבוררות. יש לאפשר הן למבקש והן למשיב להוכיח או להפריך קיומו של עיוות דין. בית המשפט מסרב להתייחס לטענות השונות הנוגעות לקביעות עובדתיות ופרוצדורליות בפסק הבוררות, שכן המבקש הודיע כי הוא מגביל את בקשתו לשאלת הסעד בלבד. באשר לסעד המבוקש על ידי המבקש, בית המשפט מוצא כי הבורר היה רשאי לחייב את הנאמן, בלו, לפצות את הנהנה, שוחט, בסעד הכספי המבוקש. בית המשפט דוחה את טענתו של בלו כי הבורר חרג מסמכותו, שכן המבקש מציג מצג שווא של הפסיקה עליה הוא מסתמך. על פי ממצאי הבורר, הנתמכים בראיות, בלו הפר את חובות הנאמנות שלו כנאמן וגרם נזק ממשי לשוחט. בית המשפט מדגיש כי בלו אינו יכול כעת לטעון כי על שוחט לדרוש החזר מהלווה, לאחר שטען בעבר כי לשוחט אין מעמד בהלוואה. השתק שיפוטי והחובה לנהוג בתום לב מונעים מבעל דין לטעון טענות סותרות בהתאם לאינטרס המשתנה. בית המשפט דוחה גם את טענותיו של בלו כי הבורר שגה בהיקף הסעד, כי לא ניתנה לו הזדמנות להציג ראיות על גובה הנזק וכי פסק הבוררות לא הוסבר. פסק הבורר מפורט ומסביר את כל הסוגיות הרלוונטיות. לבלו הייתה הזדמנות להגן על עצמו והוא בחר להתכחש למעמדו של שוחט בהלוואה. סיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור ובקשת הביטול נדחות. פסק הבוררות מאושר, והמבקש מחויב לשלם למשיב הוצאות בסך 50,000 ₪.