עמ"ש 36842-05-20

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על בעלות על בית מגורים בעקבות גירושין בעדה הדרוזית. המערערת, שהייתה האישה, טענה כי היא זכאית למחצית משווי הנכס בהתבסס על שתי טענות: התחייבות של חמיו (המשיב מס' 2) להעניק את הקרקע במתנה לשני בני הזוג ושיתוף ספציפי בבית המגורים. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה את שתי הטענות ופסק לטובת המשיבים. המערערת ערערה על פסק דין זה, בעיקר על יסוד טענה חדשה בדבר פרשנות הסכם הנישואין (אכד) וביקשה להביא ראיות חדשות. ערכאת הערעור סירבה לדון בטענה החדשה ובראיות החדשות, שכן הן לא הוצגו בפני בית משפט קמא. גם ערכאת הערעור לא מצאה טעם לדחות את ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, שהיו מנומקים כראוי ומבוססים על עקרונות משפטיים. כמו כן, קבע בית המשפט כי הסמכות לפרש את תנאי הסכם הנישואין, לרבות מחיר המוהר, נתונה באופן בלעדי לבית הדין הדתי הדרוזי. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות בסך 6,000 ₪.