ת"צ 1901-05-15

תקציר

בית המשפט החליט כי בקשת התובעים לאשר את תביעותיהם כתובענות ייצוגיות נגד רשות המיסים ("הרשות") להשבת מס רכישה שנגבה לכאורה שלא כדין נדחית. התובעים לא עמדו בתנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק התובענות הייצוגיות. ראשית, לאף אחד מהמבקשים אין עילת תביעה אישית נגד הרשות. המבקש 1 לא התנגד ולא ערער על שומות המס שהוצאו לו ועל כן השומות שלו הן סופיות. אשר למבקשים 2, למרות שערערו על החלטת הרשות, ערעורם נדחה על ידי ועדת הערר למיסוי מקרקעין ובית המשפט העליון טרם הכריע בערעורם הבא. שנית, המבקשים לא הוכיחו אפשרות סבירה שהשאלות שהועלו בבקשותיהם לאישור יוכרעו לטובת הקבוצה. השאלה המרכזית היא האם תשלום שכר טרחת עורך הדין של הקבלן על ידי הרוכש בגין רישום דירה שנרכשה מקבלן על שם הרוכש מהווה חלק מהתמורה ששילם הרוכש עבור הדירה, כך שיש לכלול אותה ב"שווי המכירה" לצורכי מס רכישה. אין פסק דין סופי ומחייב בסוגיה זו, התלוי ועומד בימים אלה בפני בית המשפט העליון. עם זאת, השופט מצדד בדעה כי יש לכלול את שכר הטרחה בשווי המכירה, ולכן קובע כי עמדת הרשות כי המס נגבה כדין נכונה. גם אם בית המשפט העליון יכריע בסופו של דבר בסוגיה לטובת התובעים, תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתור את המחלוקת, שכן לכל נישום תידרש חקירה פרטנית. לבסוף, הבקשות נדחות גם בטענה שגביית המיסים של הרשות לא הייתה בלתי חוקית. השופט מציין כי עמדת הרשות בנושא סבירה וטרם נדחתה על ידי בית המשפט העליון. לפיכך, לא ניתן להגדיר את התנהלות הרשות בגביית המס כבלתי חוקית. מאחר שהמבקשים לא הצליחו בתביעותיהם, כל אחד מהם חויב לשלם את הוצאות הרשות בסך של 30,000 ₪.