עת"מ 51634-12-14

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה להיתר לחריגת שימוש בקרקע או בבנייה. ההחלטה מבוססת על העיקרון לפיו ככלל בתי המשפט אינם מתערבים בשיקול דעתן של רשויות התכנון אלא אם יש עילה לכך במשפט המנהלי. מאחר שההחלטה הנדונה התקבלה באופן סביר ובהתבסס על הוראות תכנוניות תקפות, בית המשפט לא ראה עילה להתערב. על-פי משפט התכנון הישראלי, "שימוש חורג" בקרקע או בבניין הוא כל שימוש שאינו מותר על-פי התוכניות או התקנות החלות. היתר כזה צריך להינתן רק במשורה ולפרק זמן מוגבל, משום שהוא מהווה סטייה ממגמות תכנוניות. זאת ועוד, לא היה כל רציונל תכנוני המצדיק את השימוש המסחרי המבוקש בדירה הנדונה, מה גם שהתכנית הקיימת כבר מאפשרת שימוש מסחרי במגרשים סמוכים. העותרים גם לא הוכיחו אפליה כלשהי בהליך קבלת ההחלטות של רשויות התכנון. לבסוף, התנהלות העותרים, שכללה הפעלת חנות בגדים ללא היתר ואי גילוי ההליכים הפליליים הכרוכים בכך, נחשבה בלתי צודקת וסיבה לדחיית העתירה כשלעצמה. משכך, החליט בית המשפט לדחות את העתירה ולהורות לעותרים לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.