ע"פ 34851-03-14

תקציר

מדובר בנאשם שהשתמש בקובץ סיסמאות כדי לגשת לחשבונות בנק של אחרים במטרה לגנוב את כספם. הוא הורשע במספר אישומים הקשורים לעבירות מחשב ומרמה. הן התביעה והן הנאשם ערערו על גזר הדין. שופטי הערעור דחו את ערעור המדינה וקיבלו חלקית את ערעורו של הנאשם. הם זיכו אותו מאשמת חדירה שלא כדין לחומר מחשב לביצוע עבירה נוספת, וטענו כי עבירת החדירה למחשב מחייבת חדירה לחומר המתבטא ב"שפה קריא במחשב", דבר שלא הוכח במקרה זה. השופטים דנו גם בהגדרת "מאגר מידע" לפי חוק הגנת הפרטיות ומצאו כי קובץ המידע שבידי הנתבעת לא נועד לשימוש אישי ולכן נופל להגדרת מאגר מידע. הם דחו את טענת הנאשם כי הרשעתו במרמה באישום אחד צריכה להביא לעונש דומה באישום אחר, שכן האישום השני עסק ברכישה שהושלמה תוך שימוש בפרטי כרטיס חיוב שלא כדין, ואילו האישום הראשון היה ניסיון רכישה בלבד. לבסוף התייחסו השופטים לגזר הדין והחליטו שלא להתערב בעונש, שכלל עונש מאסר, למרות הזיכוי החלקי. הם לקחו בחשבון את קלות ביצוע העבירות, את הנזק החברתי שהן גורמות ואת הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה.