ע"א 11332/07

תקציר

שני ערעורים אוחדו בתיק זה, בנוגע למחלוקת על בעלות על מחסן וחלקת קרקע צמודה, הממוקמים בבניין משותף בירושלים. המערערים, שהיו הקבלנים שבנו את הבית המשותף והבעלים הרשומים של המחסן, טענו כי המחסן נרשם כדין כיחידה נפרדת וכי הכניסה אליו, דרך המקלט של הבניין, אינה שוללת את בעלותו הנפרדת. המשיבים, בעלי הדירות בבית המשותף האמור, טענו כי המחסן היה אמור להיות מלכתחילה חלק מהמקלט ולכן יש לראות בו רכוש משותף. בית משפט השלום בירושלים פסק בעבר לטובת המערערים, והערעורים ביקשו להפוך החלטה זו. השאלה המרכזית הייתה האם יש לראות במחסן, שהיה רשום כיחידה נפרדת, חלק מהרכוש המשותף של הבית המשותף. המשיבים טענו כי הוא נועד תמיד להיות חלק מהמקלט, כפי שמעידים רישומים מוקדמים והעובדה שהכניסה למחסן הייתה דרך המקלט. עם זאת, הצליחו המערערים לטעון כי המחסן נרשם כדין כיחידה נפרדת, בהסכמת הרשויות הרלוונטיות, וכי בהסכמי הרכישה של המשיבים לא פורטו פרטים כלשהם אודות המקלט או גודלו. כמו כן, המערערים מילאו את חובתם להקים את המחסן על פי היתרי הבנייה והתכניות שאושרו. עוד ראה בית המשפט חשיבות בכך שהמשיבים עיכבו את תביעתם למחסן במשך כשלושים שנה, במהלכן תוקן צו הבית המשותף פעמיים. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת המערערים, וקבע כי יש להם זכויות תקפות במחסן ובמקרקעין הסמוכים. פסק הדין הבהיר כי רישומו של המחסן כיחידה נפרדת לא יבוטל, וערעור המשיבים נדחה. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המערערים, בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. החלטה זו ניתנה בהיעדרם של הצדדים וסימנה את סיום התיק.