ו"ע 1129/07

תקציר

פסק הדין דן במיסוי עסקת מקרקעין, תוך הדגשה כי יש למסות עסקאות על פי תוכנן הכלכלי ומהותן האמיתית, ולא על פי מראית העין השטחית שלהן. במקרה הנדון, הסכם רכישה והסכם שכירות משותפת, שניהם מאותו יום, נחשבים כעסקה אחת. בית המשפט מסכים עם עמדת המערערת כי מטרת העסקה הייתה רכישת נכס מניב, כאשר מחיר הרכישה נקבע על פי תשואה של 9% ביחס לדמי השכירות ששולמו בעת תחילת השכירות. ניסיונו של המשיב לפצל את העסקה לשני חוזים נפרדים אינו מתקבל. פסק הדין מתייחס גם לסוגיית ההיוון, וקובע כי שווי המכירה צריך להיקבע נכון למועד המכירה עצמו, שהוא במקרה זה מועד חתימת החוזה. על פי דעת הרוב של השופטים, יש לחשב את שווי התמורה על בסיס דמי השכירות העתידיים הצפויים, המחייבים היוון לצורך קביעת ערכם הנוכחי במועד המכירה. בית המשפט מפנה לפסקי דין קודמים, ספרות אקדמית ועקרונות חשבונאיים לתמיכה בעמדה זו. בנוסף, פסק הדין דן בהשלכות המקרה של המכון הגיאופיזי אך מציין כי פסיקת בית המשפט העליון בתיק התבססה על הסדר פשרה, והותירה את הסוגיה המהותית ללא פתרון. השופטים, דן מרגליות, צבי פרידמן ורות שטרנברג אליעז, הגיעו למסקנה כי יש לקבל את הערעור, והמשיב מונחה להוציא שומת מס מתוקנת בתוך 45 יום.