ע"ע 33306-01-15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על סכסוך בין מעסיק לעובד. המעסיק היה בעל חנות מכולת והעסיק את המשיב כמנהל. לעובד היו סמכויות נרחבות בניהול החנות, לרבות פיקוח על הצוות וניהול המלאי. חשד נפל על העובד בנוגע לגניבות אפשריות מהחנות, וחקירה העלתה כי הוא אכן גנב כסף מהקופה. בעקבות גילוי זה התפטר העובד מתפקידו. המעסיק הגיש תביעה נגד העובד, בדרישה שישיב לו את הכספים שנגנבו, שנאמדו על ידי המעסיק בכ-340,972 שקל, וכן תשלומים נוספים ופיצויים בגין עוגמת נפש. בתוך כך, העובד הגיש תביעה נגדית, בדרישה לתשלום הפרשי שכר ופיצויים אחרים הקשורים להעסקתו ולסיומה, וכן פיצוי בגין לשון הרע. בית הדין האזורי קבע את הקביעות הבאות: ראשית, הוא קיבל את טענת המעסיק כי העובד גנב מהחנות, אך דחה את הטענה כי הסכום שנגנב היה מלוא 340,972 השקלים, ובמקום זאת העריך כי מדובר בסכום נמוך יותר. בית הדין הורה לעובד לשלם למעסיק 10,000 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש ודחה את יתר תביעות המעסיק. באשר לתביעה שכנגד, חויב המעביד לשלם לעובד את הפרשי השכר הנתבעים, וכן את ההפרשים בדמי ההבראה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות. המעסיק ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי וטען כי יש לחייב את העובד להשיב את מלוא הסכום הנתבע או לחילופין סכום המבוסס על הודאת העובד בשיחה ביום 21.09.12. בית הדין לערעורים הסכים עם קביעתו של בית הדין האזורי לפיה לא ניתן לחייב את העובד להשיב את מלוא הסכום הנתבע, שכן הדבר לא הוכח. עם זאת, ערכאת הערעור חלקה על דחיית בית המשפט המחוזי את הסכום החלופי הנתבע. בית הדין לערעורים חישב את הסכום המינימלי שנגנב על סמך הודאת העובד בשיחה מיום 21.09.12 בכ-41,300 ₪, והורה לעובד לשלם תשלום זה, בצירוף פיצוי נוסף בסך 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש, הצמוד למועד פסק הדין המחוזי. כמו כן חויב העובד לשלם למעסיק את שכר טרחת עורך הדין בסך 20,000 ₪, בתוך 30 יום. בכך קיבל בית הדין לערעורים במידה רבה את ערעור המעסיק, תמך בטענות המעסיק בדבר הסכום שנגנב והורה על תשלומים נוספים מהעובד למעסיק. העובד נדרש גם לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המעסיק.