ע"פ 2681/15

תקציר

בפסק דין זה נדחה הערעור על החלטתו המקורית של בית משפט קמא, תוך שהוא מאשר הן את הרשעותיהם והן את גזר דינם של המערערים. המערערים הואשמו בייבוא סמים מסוכנים ובקשירת קשר לביצוע עבירות סמים. הסוגיה המרכזית בתיק נסובה סביב השאלה האם המערערים אשמים ביבוא סמים ללא תפיסת סמים בפועל, תוך הסתמכות רבה על ראיות נסיבתיות כגון שיחות האזנת סתר. בית המשפט מצא כי חרף היעדר ראיות פיזיות, הראיות הנסיבתיות משכנעות דיין כדי להוכיח את מעורבותם של המערערים בהברחת סמים מעבר לספק סביר. ראיות אלה כללו את התנהגותם החשאית, השקעה במבצע ההברחה ושיחות המצביעות על עסקה להעברת כדורים באמצעות בלדר גוף. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המערערים כי הגלולות היו ויאגרה בלבד ודחה את הטענות בדבר אכיפה בררנית, תוך שהוא מציין את התפקידים והאשמים השונים בין המערערים לבין השליח יעקב. זאת ועוד, התייחס בית המשפט לאישום של החזקת כלים לייצור סמים, והסתמך שוב על ראיות נסיבתיות כדי להגיע למסקנה כי המערערים היו מודעים לכך שהמכונה שברשותם מסוגלת לייצר סמים מסוכנים. באישום הראשון הציגה התביעה ראיות חזקות לקשירת קשר פלילי בין המערער מס' 1 לבין סוכן משטרתי, המחזקות את הכוונה לבצע עבירות הקשורות לסמים – עבירה נפרדת מהעבירה השלמה לפי חוק העונשין. בית המשפט דחה את הטענות בדבר הגנת המצב הנפשי והסוכנות, וקבע כי המערערים הראו כוונה ויכולת לבצע עסקאות סמים. גזרי הדין – 48 חודשי מאסר למערער מס' 1 ו-36 חודשים למערער מס' 2 – נחשבו עולים בקנה אחד עם תקדימים משפטיים ומשקפים את חומרת העבירות, במיוחד בהתחשב בעברו הפלילי העשיר של המערער מס' 1 ובהיבט הבינלאומי של פעילות הסחר בסמים. בית המשפט לא מצא טעם להקל בעונשים, וציין כי שיקולי הרתעה וענישה גוברים על נסיבותיו האישיות, לרבות מעמדו הקודם של המערער מס' 1 על תנאי. בסופו של דבר, פסק הדין הדגיש את חומרת פשעיהם של המערערים ואישר את יישומו הקפדני של החוק על ידי בית משפט קמא.