רע"א 5500/16

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בערעור על החלת מגבלות שונות שהוטלו על חייב במהלך הליכי הוצאה לפועל לאחר שהוגשה הצעת פשרה לפי סעיף 19א לפקודה. בית המשפט מסכים עם העיקרון של בית המשפט המחוזי כי הגשת הצעת פשרה אינה מחייבת באופן אוטומטי הסרת מגבלות על החייב, ויש לבחון כל מקרה לגופו. עם זאת, היא מקבלת חלקית את הערעור, תוך הדגשת התכליות השונות של הליכי הוצאה לפועל ופשיטת רגל. בית המשפט מפנה לפרשת הכהן, שקבעה כי יש להסיר מגבלות ברגע שניתן צו כינוס נכסים בפשיטת רגל, שכן נכסי החייב כבר אינם בשליטתו. לעומת זאת, הליך פשרה לפי סעיף 19א אינו מעכב הליכים באופן אוטומטי או מסיר הגבלות. בית המשפט מתווה את מסגרת שיקול דעתו, תוך התחשבות הן באינטרסים של החייב והן של הנושים. הגבלות שנועדו רק ללחוץ על החייב יוסרו כדי להקל על ההסדרים, במיוחד לאחר אישורן. עם זאת, הגבלות המגנות על האינטרסים של הנושים במניעת הברחת נכסים או בריחה מחובות צריכות להישאר אלא אם כן יש סיבה משכנעת. במקרה ספציפי זה, בית המשפט מתיר לחייב לנהל חשבון בנק ללא אשראי, להחזיק כרטיס חיוב מיידי ולבצע הוראות קבע, אך מסרב להסיר עיקולי נכסים ללא אישור הנושה או הצדקה משמעותית. בית המשפט מציע כי החייב יוכל להגיש בקשה חוזרת עם תצהירים מתאימים כדי לערער על הגבלה על החזקת רישיון נהיגה. בסופו של דבר, הערעור מתקבל בעניין ניהול חשבון הבנק אך נדחה בנקודות אחרות, ללא צו להוצאות.