ע"פ 40381/07

תקציר

המערערים בתיק זה ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים, אשר הרשיעו אותם בנהיגה ללא רישיון תקף, ביטוח ובמהלך פסילה. הערעור התמקד בזיהויו של המערער כנהג הרכב הנדון, שהתבסס על עדותו של קצין משטרה שטען כי הכיר את המערער קודם לכן. זיהויו של השוטר לא היה פנים אל פנים אלא על פי לבושו ומראהו של הנהג. המערער ואחיו העידו כי הרכב היה גנוב, והם לא נהגו בו בעת ביצוע העבירה. ערכאת הערעור הכירה בקשיים בזיהויו של השוטר, אך בסופו של דבר אישרה את הכרעת דינו של בית משפט קמא, וקבעה כי הממצאים העובדתיים ברורים ולא נפלה טעות מהותית המצדיקה התערבות. גם הערעור על גזר הדין, שכלל מאסר בפועל ופסילה, נדחה, שכן העונש לא נחשב חמור בהתחשב בעברו העשיר של המערער בעבירות תנועה. הפסקה המקיפה המתמצתת פסק דין זה היא: פסק הדין מחזק את החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים, ומצא את המערער אשם בנהיגה ללא רישיון תקף, ביטוח ובעת פסילה, על סמך עדותו המהימנה של קצין משטרה שזיהה מרחוק את המערער כנהג. בית המשפט דוחה את טענות המערער בדבר גניבת רכב ואליבי בשל היעדר ראיות מספיקות, וחרף חוסר הוודאות סביב הזיהוי מרחוק, אין בו כדי להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, לאשר את ההרשעה ואת גזר הדין.