ע"א 1992/05

תקציר

הערעור מתייחס לשתי תביעות נכות שהגיש חייל משוחרר למשרד הביטחון, לאחר שחרורו מצה"ל. התביעה הראשונה מתייחסת לפגיעה באף, והשנייה לנקע חוזר בקרסול. המשרד דחה את שתי הטענות, והוותיק ערער לוועדת הערר. הוועדה קיבלה את תביעת הפגיעה באף אך דחתה את תביעת הקרסול, מה שהוביל את הוותיק לערער לבית המשפט המחוזי. המערער שירת בצה"ל כלוחם ביחידה מובחרת, דבר הדורש מאמץ פיזי רב. הערעור מתייחס לדחיית הטענה כי מצבו בקרסולו של המערער נגרם או הוחמר עקב שירותו הצבאי. הראיות הרפואיות שהוצגו בפני הוועדה כללו חוות דעת של מומחים לאורתופדיה. המומחה מטעם המערערת ייחס את הבעיה בקרסול לתלאות השירות הצבאי, ואילו המומחה מטעם המשיב סבר כי היא נובעת מחוסר יציבות קיים שלא נגרם עקב השירות. הוועדה העדיפה את חוות דעתו של מומחה המשיב ודחתה את הערעור, מה שהוביל את המערער לערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל חלקית את הערעור בעניין קרסול שמאל, וקבע כי מאמציו הפיזיים הקשים של המערער במהלך שירותו הצבאי הביאו להחמרה במצבו הקודם. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור בעניין קרסול ימין וסירב לפסוק למערער הוצאות משפט בשל הסתרת ההיסטוריה הרפואית הרלוונטית. פסק הדין מדגיש את הצורך בנדיבות בפרשנות חוקים הנוגעים לנכים, ואת אחריות הצבא לקבל חיילים כמות שהם. הערעור נדון ללא נוכחות הצדדים, ופסק הדין ניתן ביום 08/01/2007.