ע"פ 3095/08

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני מערערים שהורשעו בשימוש במבנים ללא היתרים ואישורים מתאימים בניגוד לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 והתקנות הנלוות אליו. כל אחד מהמערערים בנה מבנים רבים על חלקות קרקע הסמוכות להתנחלות ערב אל-ח'אלד מבלי לקבל את ההיתרים הנדרשים. המבנים שימשו בעיקר למגורים, חניית כלי רכב ואחסון חקלאי. המערערים הודו תחילה שלא באשמתם, אך מאוחר יותר הודו בשימוש בלתי מורשה במבנים לאחר תיקון כתב האישום בשל התיישנות הבנייה עצמה. כל אחד מהם נקנס ב-5,000 שקל או 90 ימי מאסר. בית משפט קמא הורה אף הוא על הריסת המבנים ואסר על השימוש בהם, ונתן למערערים ארכה עד ליום 27.3.08 לביצוע ההריסה; אחרת, היה המשיב הורס את המבנים ומחייב את המערערים בהוצאות. בנוסף, נדרש כל מערער לחתום על התחייבות בסך 20,000 ₪ להימנע מהפרות נוספות למשך שלוש שנים. פסק הדין מתווה את המסגרת המשפטית המסדירה את התיק, לרבות סעיפים 204, 205 ו-212 לחוק התכנון והבניה, המסמיכים את בית המשפט להוציא צווי הריסה. השופט שקל בהרחבה את נסיבות המקרה ואת טיעוני הצדדים בנוגע לגזר הדין. השופט פיש הדגיש כי המערערים לא מימשו בהצלחה את הליכי התכנון הנדרשים וכי עיכוב בנקיטת צעדים נגד הבנייה הבלתי מורשית אינו מצדיק את המשך קיומה. עוד ציין השופט כי יש להתחשב באינטרס הציבורי ובמידתיות בעת הוצאת צווי הריסה לפי סעיף 212, החל כאשר אין הרשעה. השופט הגיע למסקנה כי פסק דינו של בית משפט קמא היה מוצדק, אך טענות המערערים ראויות לבחינה מחודשת של צווי איסור השימוש וההריסה. לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו, והתיק מוחזר לבית משפט קמא להמשך דיונים בשני צווים אלה, בשים לב לאינטרס הציבורי, למידתיות ולגורמים רלוונטיים נוספים.