ת"א 8593/04

תקציר

המחלוקת היא על עסקת נדל"ן שהשתבשה בנוגע לחלקת אדמה במעלה אדומים. בשנת 1998 התקשרו התובעים והנתבע בהסכם לפיו הנתבעת תמכור לתובעים רבע מגרש בשטח של 2800 מ"ר. התובעים, שהיו מתווכים, מצאו קודם לכן קונה לרבע נוסף מהחלקה. התובעים שילמו לנתבע מקדמה בסך 3920$ ועוד 10,000$. בהמשך חתמו הצדדים על הסכם מכר על סך 24,500 דולר, אותו לא שילמו התובעים בהתאם ללוח הזמנים שסוכם. הנתבע גם נתן לתובעים הלוואה בסך 21,500 דולר, אשר לא נפרעה במועד. התובעים בנו על החלקה ללא הסכמת הנתבע וללא היתרים מתאימים. הנתבע טען כי הבנייה פגעה בזכויות הבנייה שלו. מאוחר יותר ניסו הצדדים ליישב את המחלוקת אך נכשלו. לאחר מכן השכיר הנתבע את הנכס שנבנה על המגרש על ידי התובעים ותבע אותם בגין מחיר הרכישה שלא שולם, בעוד התובעים דרשו כי דמי השכירות שנגבו על ידי הנתבעת יקוזזו כנגד מחיר הרכישה. התובעים גם טענו לזכות לרכוש את המגרש על פי ההסכם הראשוני תמורת 1500$ נוספים. בית המשפט פסק לטובת התובעים במספר סוגיות מרכזיות. ראשית, היא קבעה כי הסכם המכר בין הצדדים נותר בתוקף למרות ניסיונות לבטלו, והתובעים שילמו 26,920 דולר עבור מחיר הרכישה. שנית, בית המשפט קבע כי הנתבע לא החזיר לתובעים את התשלום בסך 10,000 דולר, בניגוד לטענותיו. שלישית, בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי יש לקזז את דמי השכירות שגבתה הנתבעת כנגד מחיר הרכישה, שכן התובעים בנו את הנכס המושכר על המגרש. בית המשפט פסק גם על שיעור הריבית על פיגור בתשלומים, וקבע כי הוא עומד על 1% לחודש, ושיעור הריבית על ההלוואה, שאמור לעמוד על 3.30375% לחודש. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת להעביר את הזכויות בחלקה לתובעים לאחר ששילמו את יתרת הסכום בסך 16,194 דולר, ופסק כי התובעים חייבים לנתבעת 21,500 דולר בגין ההלוואה, בניכוי דמי השכירות שנגבו, בצירוף הוצאות נוספות בגין תיקונים וארנונה. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות המשפט שלהם.