ת"א 20882-09-19

תקציר

מדובר בתביעת לשון הרע שהגיש תובע ידוען נגד שלושה נתבעים שהשמיעו הערות סאטיריות על סרטוני הריקוד של התובע בתוכנית רדיו. על בית המשפט לקבוע האם הביטוי בו נעשה שימוש במופע מהווה לשון הרע והאם קיימות לנתבעים הגנות כלשהן לפי חוק איסור לשון הרע. השופטת קובעת כי התבטאויותיו של הנתבע השני מהוות לשון הרע שכן הן עלולות להשפיל ולבזות את התובע בעיני הקהל. עם זאת, דבריו של הנתבע השלישי אינם נחשבים לשון הרע כלל. לאחר מכן עובר השופט לבחון את ההגנות. מסקנתה היא כי הפרסום אמנם נעשה בתום לב ונפל בגדר הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, אך הוא חרג מרף הפגיעה הסביר בביטוי סאטירי, ובכך שולל את הגנת תום הלב. באשר לפיצויים, מציינת השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להצדיק פסיקה מעל תקרת הפיצוי הסטטוטורית. הפיצוי המקסימלי המותר בחוק ללא הוכחת נזק הוא 50,000 ₪ (כ-71,000 ₪ כיום), או כפול מסכום זה במקרים של כוונה לפגוע. השופט קובע כי הנתבעים לא התכוונו לפגוע בתובע. באיזון בין חומרת הפרסום ותפוצתו הרחבה לבין גורמים מקלים שונים, לרבות תגובתו הפומבית של התובע ללשון הרע והתנצלותם המהירה של הנתבעים, פוסקת השופטת לתובע פיצויים בסך 25,000 ₪. לבסוף, התביעה נגד הנתבעים השני והשלישי מתקבלת באופן חלקי. הם חויבו לשלם לתובע 25,000 ₪ כל אחד, וכן 5,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין. זכות הערעור לבית המשפט המחוזי מותרת בתוך 60 יום.