ע"א 14301-12-09

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לפרשנות חוק התכנון והבנייה הישראלי ולתחולתם של פטורים מסוימים במסגרתו. באופן ספציפי, המקרה נסוב סביב היטל ההשבחה, הנגבה בעת אישור תכנית, מתן הקלה או שימוש חורג, והנסיבות שבהן נישום עשוי להיות פטור מהיטל זה. החוק קובע כי בנייה או הרחבה של דירת מגורים בשטח של עד 140 מ"ר שתשמש למגורי הנישום פטורה מההיטל, ובלבד שהדירה תשמש למגורים במשך ארבע שנים מסיום הבנייה. השאלה המרכזית במקרה זה היא האם ניתן להחיל פטור זה על מספר דירות על חלקת קרקע אחת או שמא הוא מוגבל לדירה אחת בכל מגרש. בנוסף, בית המשפט בוחן את העברת הזכויות בנכס ואת השפעת היחסים המשפחתיים על ההיטל והפטורים. בפסק הדין מובהר כי הפטור מיועד לדירה אחת בכל חלקה וכי העברת זכויות מהורה לילדיו, ללא תמורה, אינה מזכה את המקבלים בפטור נוסף. כמו כן, בית המשפט מפרש את דרישת הפטור של אזור מגורים שלא יעלה על 140 מ"ר כחלה על השטח לאחר ההרחבה, כלומר אם הרחבה כבר ניצלה את הפטור, לא ניתן לתבוע פטורים נוספים על אותו נכס. פסק הדין מתייחס גם לצורך בתוכניות עוקבות לסעיף פטור נוסף וקובע כי במקרה הספציפי התכניות אינן עומדות בירושה הנדרשת. אשר על כן, נדחית העתירה לפטור מהיטל השבחה, תוך שמירה על ההיטל הקיים. המערערים נדרשים לכסות את שכר טרחת עורך הדין של המשיב, והביטחון לערעור יועבר למשיב.