פ"ל 10677-06-20

תקציר

נגד מבקש הוגש כתב אישום בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח. בא כוחו של המבקש ביקש למחוק את כתב האישום בעילה של הגנה מפני צדק, בעקבות החלטה קודמת של המשיב שלא להעמיד לדין את המבקש בגין אותו אירוע, בטענה שהדבר פוגע בתחושת הצדק וההגינות של המבקש, ובזכותו לצדק פרוצדורלי. עורך הדין טען כי החלטה שניתנה על ידי רשות צריכה לשמש הגנה מנהלית, וכי החלטת המשיב להגיש כתב אישום התקבלה ללא סמכות, שכן לא הוגש ערר על הסגירה, כנדרש בחוק. המשיב טען כי בהודעת הסגירה צוין במפורש כי ניתן לפתוח את התיק מחדש, וכי ההחלטה להגיש כתב אישום התקבלה על סמך בחינת חומר הראיות ובהתחשב באינטרס הציבורי. בית המשפט קבע, כי למשיבה סמכות כללית לחזור בה מהחלטתה שלא להעמידו לדין, בהתחשב באינטרס הציבורי, וכי למבקש אין זכות קנויה למנוע בחינה מחודשת של עניינו, כל עוד היא מתנהלת באופן הוגן ומהותי. במקרה הנוכחי מצא בית המשפט כי כתב האישום, המבוסס על תשתית ראייתית שונה, אינו פוגע בתחושת הצדק וההגינות של המבקש, מה גם שהמבקש היה מודע לכך שהוא צפוי לעמוד לדין בגין עבירות התעבורה. יתר על כן, החוק אינו מחייב הגשת ערעור על מנת שהתובע יוכל לפתוח תיק מחדש. לפיכך, נדחתה הבקשה למחיקת כתב האישום בעילה של הגנה מפני צדק.