ע"א 10356-05-16

תקציר

חברת הביטוח טענה כי לא הוכחה קיומה של פוליסת הביטוח המכסה את גניבת המשאית, אך השופטים קבעו אחרת, וציינו כי בפסק דינו של בית משפט קמא נקבע כי אין מחלוקת של ממש על כך שהמשאית אכן נגנבה. השופטים הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי המשאית נגנבה על ידי נהג המשאית באמצעות מערכת איתוראן אליה ניתן היה לגשת רק לגורם פנימי בעל הקוד הסודי, ולכן חברת הביטוח לא הייתה חייבת בתשלום התביעה. זאת ועוד, קבעו השופטים כי חברת הביטוח לא הוכיחה די הצורך כי העבירה למערערת את מסמך הפוליסה, כנדרש בחוק. חברת הביטוח גם לא הצליחה להוכיח כי הסבה את תשומת הלב להחרגות בפוליסה, לפיהן חברת הביטוח אינה אחראית אם המשאית נגנבה על ידי עובד של המערערת. השופטים הדגישו כי על חברת הביטוח מוטלת החובה לוודא כי המבוטח מודע למגבלות כלשהן בפוליסה, ומאחר שלא מילאה חובה זו, היא אינה יכולה להסתמך על מגבלות אלה כדי להחריג את הכיסוי. עם זאת, השופטים לא מצאו עילה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא בעניין איתוראן החברה שהמערכת שלה שימשה למעקב אחר המשאית. בית משפט קמא קבע כי איתוראן לא התרשלה, ומאחר שהמערכת בוצעה על ידי משתמש לגיטימי, איתוראן אינה אחראית. לפיכך, התקבל הערעור בעניינה של הפניקס חברה לביטוח, ונדחה בעניינה של איתוראן . התיק הוחזר לבית משפט קמא לצורך קביעת הסכום שחברת הביטוח חייבת למערער, והפניקס חויבה לשלם למערערת שכר טרחה והוצאות בגין שתי הערכאות, בסך כולל של 25,000 ₪. המערערת חויבה לשלם לאיתוראן אגרות והוצאות בסך כולל של 15,000 ₪.