ע"א 596/86

תקציר

פסק הדין סובב סביב תוקפה של המחאת זכויות שנעשתה על ידי אדם שהכריז מאוחר יותר על פשיטת רגל. המערערת, הגב' ריינר, שהיא אחותו של פושט הרגל, קיבלה המחאת זכויות שכירות או דמי מפתח בנכס שבבעלות פושט הרגל כשבעה חודשים לפני פשיטת הרגל של האחרון. עם זאת, הנאמן שמונה לנהל את נכסיו של פושט הרגל ערער על תוקפה של הקצאה זו. התיק נסב על פרשנותו של סעיף 97 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], המתווה את התנאים שבהם המחאה כזו תהיה תקפה כלפי הנאמן. על פי הפקודה, כדי שההקצאה תהיה תקפה, עליה להירשם כראוי או להיכלל באחת משלוש חלופות המפורטות בסעיף 97(ב). חלופות אלה כוללות המחאות זכויות כלפי חייבים, זכויות קיימות או עתידיות על פי חוזים מוגדרים, או זכויות הכלולות בהעברת עסק המתנהל בתום לב ובתמורה. בית המשפט העליון קבע כי הניסוח הרחב והכולל של מסמך ההקצאה אינו עומד בדרישות סעיף 97(ב). היא לא הייתה ספציפית מספיק לגבי החוזים שבכוונתה להמחות, בניגוד לכוונת המחוקק העומדת מאחורי הפקודה, שמטרתה להגן על נושיו של פושט הרגל ולמנוע הברחת נכסים. לפיכך, ההקצאה נקבעה כבלתי חוקית. בנוסף, הורה בית המשפט כי המערערת תמסור לנאמן חשבונות על הכנסות הנכס והוצאותיו ממועד הכרזת פשיטת הרגל. השופטת, השופטת חלימה, הציעה גם תיקון לעניין ניכוי הוצאות מדמי ההעברה והציעה כי שני המערערים יישאו בהוצאות הנאמן בערעור, בסך 5,000 שקל. השופט אור והשופטת א' הסכימו עם פסק הדין.